בני ספרד צריכים להחמיר בזה כפי שפסק מרן בב"י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר באו"ח סימן קעג' לענין דגים עם בשר משום סכנה של צרעת. וכן פסק הלבוש. וכ"כ רבינו בחיי על התורה פרשת משפטים שדעת הרופאים שתערובת דגים בגבינה שנתבשלו יחד קשה לצרעת.
וכ"כ הכנסת הגדולה [יוד' אות י"ט] בשם שארית יהודה ששמע מפי רופאים שגם באכילת דגים בחלב יש סכנת צרעת, וכן היה נזהר רבו המהרימ"ט ליטול ידיו בין אכילת דגים וחלב. וכן פסק הבן איש חי [פרשת בהעלותך] שיש לאסור אכילת דגים בחלב, והוסיף דשומר נפשו ירחק מהם, ושמע מהרופא רבי יצחק למפרונטי בעל הפחד יצחק שכתב שאע"פ שאין בזה נזק, מ"מ הוא לא אכלם משום החולקים, ולכן שומר נפשו יחמיר בדבר.
בפת"ש [ס"ק ט] הביא בשם תשובת חינוך [ב"י סימן ס"א] שמקיים את דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי, דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף ע"ש. ובתשובת חת"ס [סימן ק"א] כתב דזה אינו אמת, ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים. ובכף החיים [ס"ק כד] כתב שאע"פ שנראה שיש שאוכלים דגים בחלב ולא ארע להם דבר, אין אויר כל המקומות שווה ולא כל הטבעים של בני האדם שווים וחמירא סכנתא מאיסורא ולכן פסק שיש להחמיר. וכן העלה להלכה הגרע"י זצ"ל בשו"ת יחוה דעת [ח"ו סימן מח] שיש להימנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה ע"ש. וסיים שאחינו האשכנזים רשאים לנהוג היתר בזה עפ"י רבותיהם.
אולם, מצאנו להקה של פוסקים החולקים על הב"י ודעימה, הלא המה הש"ך, הט"ז, הח"א, החיד"א, ועוד. וכתב הרמ"א על דברי הב"י "טעות הוא זה, והתבלבל לב"י בשר בחלב". [דהיינו שבשר עם דגים אסור ולא חלב עם דגים].
ואף הביאו ראיות רבות לדבריהם, אחת מהם היא, הגמ' בפסחים [עו, ב] גבי ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא, אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר. [הגמ' אומרת שדג שנצלה עם בשר אסור לאוכלו עם תבשיל חלבי], ומוכח שדווקא בשר עם דגים ולא חלב עם דגים [שהיה לגמ' להשמיע חידוש יותר גדול ולאסור את הדג גם בלי הבשר משום דגים בחלב].
ועוד הגמ' בחולין [קיא, ב] בסוגיא של דגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאוכלם בכותח משום נ"ט בר נ"ט, [פ' דגים שנצלו במחבת בשרית מותרים באכילה עם מאכל חלבי, רואים שאין חשש לאכול דגים עם חלב]. ובשלמא אם נדחה ראייה זו ונאמר שהגמ' לא נחתה לדבר על איסור סכנתא, מ"מ הראשונים שהעתיקו גמ' זאת היה להם לפרש, שכן דרכם.
להלכה בני ספרד צריכים להחמיר בזה כפי שפסק מרן וכף החיים והיביע אומר ועוד. מיהו, אם כבר בישלו דגים עם חלב אין לאסור, כיון שרבים חולקים בדבר ודיינו לאסור לכתחילה. משא"כ דגים עם בשר שאין חולקים, יש לאסור אף בדיעבד. [וכ"כ בחידושי דינים].
כב. לטגן דגים במחבת חלבי או במחבת בשרי
מותר לטגן דגים במחבת חלבי וה"ה במחבת בשרי אחר שטיפה כדמוכח מהגמ' בחולין [שם] גבי דגים שעלו בקערה.
והאם מותר לאכול בשולחן אחד דברים שיש בהם משום סכנה בלא היכר
מותר לשני בני אדם לשבת לאכול יחד זה דגים וזה בשר, או זה דגים וזה חלב, ולא דמי למה שנפסק לקמן בסימן פח' שיש להניח היכר בין שני אנשים שזה אוכל בשר וזה חלב, דבסכנתא אנשים נזהרים יותר. [חידושי דינים בשם היביע אומר ח"ו סי' ט' וכ"כ בכה"ח באו"ח סימן קעג' ס"ק ו אלא דביו"ד כאן ס"ק לה' נשאר בצ"ע].
אף המחמירים לאכול בדגים וחלב מ"מ התירו טיגון דגים בחמאה משום שכך אמרו הרופאים שבחמאה אין איסור סכנה. כ"כ בתשובת אדני פז [סימן מ"ב] שבדג עם חמאה שרי, כיון שכל העולם עושים כן. ע"ש. ובספר בן איש חי [בהעלותך סט"ו] כתב שהיה מונע אף חמאה מביתו לענין דגים בחמאה, וסיים שכך מנהג בגדאד שאין מטגנים דגים בחמאה. ובספר הליכות עולם [ח"ז עמ' כ] העלה שמי שנוהג כן רשאי להישאר במנהגו, ובביאוריו שם כתב שאף רבו של רבינו יוסף חיים זצ"ל הגאון ר' עבדאללה סומך זצ"ל השיג על תלמידו והעלה להקל עפ"י מש"כ בספר יד דוד ע"ש. ובילקו"י [יו"ד סי' פז' סי' פה'] נקט בלשון 'מותר לטגן דגים בחמאה', משמע מדבריו שאף לכתחילה הדבר מותר לבני ספרד ולא רק למי שנוהג כן שרשאי להמשיך במנהגו כפי שכתב בהליכות עולם הנ"ל. ע"ש.
