איתא בברכות (מג:) תנו רבנן, הביאו לפניהם שמן ויין, בית שמאי אומרים, אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו, מברך על השמן וחוזר ומברך על היין. בית הלל אומרים, אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש. ואם שמש תלמיד חכם הוא, טחו בכותל מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם. תנו רבנן, שישה דברים גנאי לו לתלמיד חכם. אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אישה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש. ויש אומרים, אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק – אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, במקום שחשודים על משכב זכור. אמר רב ששת, לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו, זיעה מעברא ליה. אמר רב פפא ושיערו כבגדו דמי. ואמרי לה, כגופו דמי, ע"כ. ופרש"י (שם ד"ה שחשודים) מבשמים עצמם כדי שיתאוו להם. ושיערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה ואמרי לה כגופו דשכיח ביה זיעה, ע"כ. וכן איתא במסכת ד"א (פ"ה ה"א). והנה יש לדון בגמ' זו דמאי שנא ת"ח מאדם רגיל שהוא חשוד טפי על משכב זכור דאדרבה הסברא נותנת הפוך דת"ח זהירי טפי משאר אינשי ובודאי דאם באנו לחשוד, הוי לן לחשוד בשאר אינשי ולא בת"ח. עוד יש לדון מה יהיה באופן שנמצא במקום שאין חשד למשכב זכור, האם יהיה שרי. והנה הרמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"ט) כתב, מלבוש תלמיד חכם, מלבוש נאה ונקי וכו', לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשיערו, אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר וכו', כל אלו מפני החשד, ע"כ. והלחם משנה (שם) הקשה, אי איירי בגופו, הרי מותר הוא כדכתב לקמיה. וכן בגמ' אמרן, זיעה מעברא ליה. ואי בבגדים, הרי כתב אחר כך ולא בבגדים. והרב כסף משנה תירץ שני תירוצים. ונראה לי לתרץ דבפרק כיצד מברכין אמרו לעיל מיניה מברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש. ואם השמש ת"ח וכו'. ומה שצריך לטוחו בראש השמש כתב רש"י ז"ל שלא יצא בידיו מבושמות מפני שגנאי הוא לת"ח. והוקשה לו לרבינו דהא בגופו שרי משום דמעברא זיעה, לזה הוצרך לחלק דדווקא כשהוא בגופו הוא לעבורי זיעה, אבל ידו לא מוכחא מילתא דהוי משום זיעה והוי חשדא. וזה שכתב כאן, ולא יצא מבושם, כלומר בידיו מבושמות. ובגמ' אמר, ובמקום שחשודים על משכב זכור ורבינו לא חילק, ע"כ. והנה זה לשון כסף משנה (שם) ולא יצא מבושם לשוק וכו'. פ' כיצד מברכין (שם). ואמרו שם לא אמרן דאסור לצאת מבושם אלא בבגדו, אבל גופו, זיעה מעברא. ומספקא לן בשיערו. ופסק רבינו דדמי לבגדו ואסור כדי להתרחק מן החשד. ומש"כ רבינו ולא יצא מבושם ולא בבגדים מבושמים אפשר דתנא והדר מפרש, כיצד לא יצא מבושם בבגדיו. או שכוונתו שלא יצא בבושם ממש אפי' בגופו דבושם ממש לא מעבר ליה זיעה ולא אמרו דמעברא אלא שמן הטוב וכיוצא בו, ע"ש. נמצא שללחם משנה בגופו יהא שרי. ולכסף משנה בתירוץ אחד שרי בגופו ובתירוץ שני אסור בבושם על גופו. ובשמן עם ריח טוב שרי בגופו ואסור בבגדיו. והצל"ח (ברכות שם) כתב, לכאורה צ"ע דהא מסקינן לקמן דלא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו זיעה מעברא ליה, וא"כ למה בידיו יהיה גנאי. וצריך לומר דהא דאמרינן לקמן דבגופו זיעה מעברא ליה, היינו במקומות המכוסים בגופו שמתוך שמכוסים בבגדים, שכיח בהם זיעה. אבל ידיו שמגולות, לא שכיח בהם זיעה. ובזה אפשר לכוין את ד' הרמב"ם שכתב, לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו, אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר הזוהמא, מותר. ולכאורה דבריו סותרים ד' הגמ' וגם ד' עצמו, שהרי התחיל לא יצא מבושם ולא בבגדים, ומדכתב ולא בבגדים מכלל דמבושם היינו בגופו, והוא נגד ד' הגמ' דבגופו לית לן בה דזיעה מעברא ליה, וגם הוא עצמו מסיים דאם משח בשרו וכו', מותר, והכסף משנה נדחק בזה. ולפי מה שכתבתי ניחא, דמה שכתוב תחילה לא יצא מבושם, היינו מקומות מגולים דלא שכיח שם זיעה, ע"ש. ובעיקר קושיית הלחם משנה שהרמב"ם לא חילק בין בושם במקום שחשודים על משכב זכור לבין מקום שלא חשודים. ראיתי להגאון ר' יעקב כולי בעל ה'מעם לועז' בספרו משנה כסף על הרמב"ם (הוצאת אהבת שלום, עמ' כח) שכתב דהרי הרמב"ם כתב דכל אלו אסור מפני החשד ואיך נותן טעם שלא נאמר בגמ'. וישב דהרמב"ם אזיל לשיטתיה דפסק בפכ"ב מהל' איסורי ביאה (ה"ב) שלא נחשדו ישראל על הזכור ומותר להתייחד עמהם ומשום הכי לא ס"ל כר"י דאמר בברכות דטעמא דלא יצא מבושם לשוק, היינו במקום דחשודין על משכב זכור אלא דס"ל דטעמא מפני החשד של זנות, ע"ש. ומה שהקשינו, מדוע דווקא הזהירו על ת"ח וכו'. ראיתי בעיון יעקב (על הגמ' שם ד"ה ששה) שכתב דמשמע מהסוגיה ששמש שהוא ע"ה מותר לטוח את שיירי שמן האפרסמון על ראשו ואין לו איסור לצאת מבושם לשוק שדווקא לת"ח אסור לפי שצריך להיזהר יותר שלא יחשדוהו ולא יהיה חילול ה'. וגם משום שכל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו. ולכן יש יותר לחשוד בו. וכמו כן האיסור לצאת יחידי בלילה המובא בגמ' בסמוך, אינו אלא לת"ח, ע"ש. ובספר חפץ ה' לבעל האור החיים הק' כתב דכל הני שישה הדברים מיריי דהגם לגבי שמיא ליכא איסורא, אפ"ה משום שמא יחשדוהו בני אדם בדבר איסור קאמר וזהו גנאי הוא לו. היינו אפי' היה הבישום דבר הכרח דשרי לעשותו כהא להעביר הזוהמא ונשאר הבישום ממילא ואין איסור בדבר, אפ"ה גנאי הוא לו שמא יחשדוהו שלא כן היה, ע"ש. ועי' בשו"ת עשה לך רב (ח"ח סי' נ) שנשאל האם יש איסור להשתמש בבושם לגברים (לא לאחר גילוח) משום "לא ילבש גבר שמלת אישה", שבדרך כלל בושם מיועד לנשים. והשיב, פשוט ביותר שאין בכך שום צד איסור כלל ואפי' לא מידת חסידות, שכן עיקר איסור זה הוא שלא יעשה איש תיקוני גוף המיועדים אך ורק לנשים. ולכן אפי' הראיה בראי שנפסק מפורש במרן לאיסור (ש"ע יו"ד סי' קנו ס"ב) פרט לצורך רפואה וכדו', כמבואר שם, כיון שנהגו בו גם גברים, פשוט שמותר אף לכתחילה. ויש להוסיף טעם, שבדרך כלל המתבשמים מתכוונים מעצמם למנוע אי נעימות, כיון שאדם קורץ מחומר ובטבע הדברים גם אם שומר הוא על נקיון גופו עלול לנדוף ממנו ריח לא נעים, וביחוד בימים חמים שמזיעים, ולכן מרשים לעצמם, כפי שראיתי בעיני, גם ת"ח ויראי ה' להתבשם קצת. אעפ"י שאמרו רבותינו שישה דברים גנאי לו לת"ח, אל יצא כשהוא מבושם לשוק. ודבר זה לא נאמר בלשון איסור ולא נזכר בהלכה, ולכן גם ת"ח אינם מקפידים בכך. ומכאן ראיה ברורה שמי שאינו ת"ח, גם גנאי לא שייך, ובודאי שאין בכך שום איסור. ואגב יש לומר דריח הוא דבר שמועיל מאוד לנפשו של אדם, וכבר אמר רבא (יומא עו:) חמרא וריחני פקחין. ואף שאין משם ראיה להתבשם אלא להריח אבל כאמור אין שום איסור להשתמש בבושם המיועד לגברים, ע"ש. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (חי"א סי' רפג) ובירחון אור תורה (תשס"ה, סי' קיג). והנה יש עימי תשובה מיום ד' אייר תש"פ שהשיב בזה מרן הראשון לציון פוסק הדור הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א. וז"ל, לכבוד היקר והנעלה, כש"ת ה"ה… נ"י בדבר שאלתו אם מותר לאיש לתת בושם על גופו או על בגדיו לכבוד שבת, או שזה בכלל איסור "לא ילבש". עי' בשו"ת הראשון לציון (ח"א חיו"ד סי' ח) שנתבאר דאחר שפשט הדבר שגם גברים עושים כן, אין איסור של "לא ילבש", דהא לא הוי מיוחד לאישה. וכיו"ב מצינו להפרישה (סי' קפב סק"ה) לענין מש"כ הטור בשם הרמב"ם שלא אסרו העברת שיער בית השחי ובית הערוה לאנשים אלא במקום שאין מעבירין אותו אלא הנשים, כדי שלא יתקן עצמו בתיקון נשים, משא"כ במקום שגם האנשים מעבירין אותו. וכתב הפרישה, נראה דר"ל אנשים גויים מעבירין אותו, דכיון דנהוג נהוג ולמדין ממנהג עכו"ם בזה. א"נ י"ל שעל ישראל קאמר שאם הנהיגו כן כולם, יחד אין מוחין בידם, ע"כ. והובא בחידושי הגאון רעק"א ליו"ד (ר"ס קפב), ע"ש. ובספר חרדים (מצוות לא תעשה פ"ה) כתב, העברת שיער בית השחי ובית הערוה בתער, סמ"ג כתב דאסור מן התורה ולוקה משום "לא ילבש גבר שמלת אישה", ורמב"ם כתב דלא אסור אלא מדרבנן, ומכין למעביר מכת מרדות, ובמספריים כעין תער לכו"ע לא אסור אלא מדרבנן, וסמ"ק כתב, הבעל נפש אפי' במספריים שלא כעין תער לא יעביר, וכתב רמב"ם לא אסרו העברת שיער אלא במקום שאין מעבירים אותו אלא הנשים, אבל במקום שמעבירין האנשים, אסור לישראל להעבירו, ואם העבירו אין מכין אותו, ע"כ. ועי' בתשובת הגאונים שהובאה באוצר הגאונים (נזיר נח.). ותשו' רב שרירא גאון ורה"ג שבשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' קכא). וכעי"ז בנמוק"י (מכות ד). בשם הרי"ף בשם רב שרירא. ושו"ת גו"ר (יו"ד כלל ו סי' יב), בד' רמב"ם שם, גבי העברת שיער. ועי' אר"ח (הל' ע"ז סי' כא ד"ה והמסתפר), בשם הרשב"א, ועי' בריטב"א (ע"ז כט.) ובהר"ן שבת (כו. בדפי הרי"ף) וחי' הר"ן שם, ובשו"ת יבי"א (ח"ח חחו"מ סי' יב) ועוד לו שם (ח"ו חיו"ד סי' יד אות ו') ע"ש. ועי' בספר מאור ישראל על מס' ברכות (מג: ד"ה גנאי לת"ח שיוצא מבושם לשוק) שהקשה המהר"ם שיק מאי איריא ת"ח, הרי זה מתיקוני הנשים, ויש בו משום "לא ילבש "וכו', מאחר שכן עושות הנשים לנוי ולמצוא חן, ולק"מ שבודאי שכן הדרך גם לאנשים להעביר ריח זוהמה וזיעה, ובני מלכים סכין שמן ורד אף בשבת, ובחול אף לשאר בנ"א מותר, ונראה שגם אם שם הרבה בושם יותר מכדי להעביר הזוהמה והזיעה, אין בו איסור של "לא ילבש" מאחר וכיום הדרך שגם הגברים מתבשמים, ובפרט שהוא בושם המיוחד לגברים, ומ"מ אין ראוי לת"ח וה"ה לבני ישיבה שיתבשמו הרבה שהוא בכלל מש"כ שם בברכות, גנאי לת"ח שיוצא מבושם לשוק, וכל בן תורה הוא בכלל זה, וגם צריך להיזהר שלא לגרות בו את היצה"ר, ודי שישים בושם רק כדי להעביר את ריח הזיעה ויקדש עצמו, ע"כ. ובענין בושם של נשים לגברים עי' בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ד סי' קכ) שכתב לאסור כן, ע"ש. וכן נראה פשוט נראה דאית ביה איסור ד"לא ילבש". הלכך להלכה, מעיקר הדין מותר לגבר להתבשם בבשמים השייכים לגברים. אבל השייכים לנשים, אסור. וגם תלמידי חכמים מותר להם להתבשם מעט להרגשה הטובה ולמנוע ריחות רעים.
