האם מותר להשאיר ספר פתוח וללכת שיודע שיחזור ללימודו?

יש לדון בזה מצד ב' אופנים: הא' מצד בזיון הספר שמונח כמו שהוא פתוח. והב' שגורם לשכחה. איתא בגמ' (עירובין צח.) תניא, כותבי ספרים תפלין ומזוזות, לא התירו להן להפך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד. ופרש"י להפוך – יריעת קלף על פניה להגין עליה שלא יעלה אבק על האותיות, ע"כ. ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' י) שכתב דאיכא בזיון בזה משום דאינו כבודו של הס"ת שיהא כתבו מגולה ללא קריאה, ומטעם זה צריך לגלול הס"ת ולברך, ע"ש. וע"ע בספר גידולי הקודש מש"כ בדעת רש"י. וז"ל הטוש"ע (יו"ד סי' רעז) כתב היריעה ובא להניחה כדי שתתייבש, לא יהפוך הכתב למטה אע"פ שמכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב, מ"מ דרך בזיון הוא אלא יהיה פני הכתב למעלה ויפרוש עליו בגד, ע"כ ע"ש. וכתב הב"ח (שם) דמבואר מרש"י (שם ד"ה לא) דהיכא שאין לו בגד וכיוצ"ב, מוטב להפכה על פניה, דאי לא אפיך, איכא בזיון כתבי הקודש טפי. והכי איתא בירושלמי (פ"ק דמגילה, ה"ט) ספר שאין עליו מפה, הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה הכתב, ע"ש. ועי' בש"ך (שם ס"ק א) שכתב על הב"ח שלא היה צריך ללמוד כן מהירושלמי דהכי מוכח נמי בש"ס דילן בערובין במשנה וש"ס שם, ע"ש. וכוונתו ממאי דאיתא התם, היה קורא בראש הגג וכו', ומי שרי והתניא כותבי ספרים, תפלין ומזוזות לא התירו להן להפך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד. התם אפשר, הכא לא אפשר. ואי לא אפיך, איכא בזיון כתבי הקודש טפי, ע"כ. ומוכח דהיכא דאי אפשר, עדיף להפכה. וכ"פ רש"י שם. ולא זכיתי להבין כ"כ מה הקשה הש"ך על ד' הב"ח, הרי הב"ח הביא מד' רש"י בגמ' שם דמוכח שאם אין לו במה לכסות עדיף להפוך, ורק לסייעתא הביא ד' הירושלמי. ושמא י"ל דכוונת הש"ך להקשות מדוע הב"ח הביא מד' רש"י דהכי מוכח מד' הגמ' בהדיא, י"ל. ועי' מה שהקשה בספר גדולי הקודש על הב"ח ומה שתירץ דבריו בבאור הסופר (סוס"י ד ד"ה איכא), ואכמ"ל. ועי' בט"ז (שם ס"ק א) שהביא ד' הגמ' בפשיטות ולא העיר כלום על הב"ח. ובפת"ש (שם ס"ק א) הביא מש"כ בספר חמודי דניאל שס"ת שהתחיל לבלות ורוצה להפשיטו שישלוט בו הרוח ולא יבלה, יהפוך הכתב למטה. ואם א"א, מותר אפי' הכתב למעלה דכל לצרכה מותר, ע"ש. ולפ"ז כתב בערוך השלחן (שם ס"ג) שכן המנהג בספרים שעומדים זמן רב שחוששים שלא יתעפשו, פושטים אותם פתוחים בחצר כנגד הרוח ואדרבא מצוה לעשות כן ואין זה בזיון אלא כבוד וזוהי תקנתם, ע"ש. ולענין האם הדין כן בשאר ספרים ולאו דווקא בספר תורה. כתב הב"ח שם וז"ל, ומכאן יש ללמוד שלא ילך אדם לחוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה דלאו דווקא ס"ת, דה"ה שאר ספרים. והביאו הט"ז והש"ך (שם). והוסיף הש"ך שידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד שנקרא ש"ד והוא שומר דפין (ר"ת – ש"ד) על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו, ע"ש. ועי' בערוך השלחן (שם ס"ב) שכתב שיש להיזהר אפי' בגמרות ופוסקים הנדפסים דאיכא בזה משום בזיון אלא או יסגרם כלומר שלא יהיו פתוחים, או יכסה עליהם בגד ולבד זה קשה לשכחה וכן המנהג להיזהר בזה, ע"ש. הרי שהבין שיש כאן ב' עניינים, בזיון ושכחה. וכתב בספר שיירי כנסת הגדולה (סי' רפב) בשם ספר חסידים דמותר לכסותו בספר אחר או אפי' בד' חול, אך לא בד' הבאי (ודלא כהישועות חכמה סי' כז, ועי' במ"א סי' כח ס"ק ד, ודו"ק). וכתב בשו"ת שלמת חיים (סי' תקסח) דיש נהגו לכסות מקצת הספר ולא כולו, ואף שלטעם בזיון הספר היה צריך לכסות כולו, מ"מ אפשר ללמד זכות דהוא לשעה קלה ויש היכר, לכן שוב לא נקרא בזיון, ובכל זאת היותר טוב לסגור את הספר, או לכסות כולו, ע"ש. ולענין האם שרי להשאירו לזמן קצר פתוח. בכה"ח פלאג'י (סי' כ סי"א) כתב, ויזהר שלא יניח הספר תורה פתוח ויצא, אפי' ע"מ לחזור תיכף, כי גורם לשכחה כנודע, ע"כ. ומוכח דמשום בזיון ליכא, ונראה שהוא משום שהוא זמן מועט. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (יו"ד ח"ה סי' נו). ואמנם עי' בספר יוסף אומץ (מהדו' פראנקפורט, עמ' 278) שכתב ראיתי מקפידים שלא לילך מהספר כשהספר פתוח אפי' כשדעתו לחזור להספר, דהוי בזיון שיפול שם אבק או עפר או כל מידי דגנאי, ע"ש. ומוכח דאין לחלק, וגם בזמן קצר איכא חששא דבזיון. אמנם בספר ערוך השלחן (שם ס"ב) כתב בשם היד שאול (בס' ידות נדרים סי' רעז) דדווקא שיצא לרחוב אבל הנכנס מחדר לחדר או אפי' לחצר או לרחוב שלא על אריכות הזמן, אין חשש בזה, ע"ש. ובשו"ת אבני ישפה (ח"א סי' רא) היקל כד' הערוך השלחן. וכ"כ בספר גנזי הקודש (פ"ב הע' נ) בשם הגר"נ קרליץ זצוק"ל. ודעת הגר"ח קניבסקי שליט"א (הובא בספר שאלת רב עמ' רמו) דאם נמצא בבית המדרש אין לחוש, ע"ש. ובשו"ת אבני ישפה (שם) הביא שדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שביציאה קצרה, אין בעיה. והוסיף בשם הגרי"ש אלישיב שאם קם להביא ספר, אין צריך לכסות, אבל אם נכנס לבית הכסא יש לסגור או לכסות, ע"ש. וכ"כ בשעורי שבט הלוי להלכות ספר תורה (והוסיף שם שאם זה דפים בעלמא או צילומים בשביל הגהת ספר וכדו', אין צריך להחמיר להפוך אותם טרם שיצא מהחדר, שאין ברירה אחרת, ע"ש. וצ"ע מה הדין במחשב). ובקול יעקב (סי' רעז ס"ק ג) כתב בשם אמרי שפר (כלל טז אות יג) שאם עומד אדם שם, ליכא למיחש, ע"ש. ונראה דהסברא שאם עומד אדם ליד הספר ולא מניחו לבד, ליכא בזיון. וע"ע בשו"ת מבשרת ציון (ח"ג סי' יז). זאת העולה: אין להשאיר ספרי פוסקים, גמרות וכדו', פתוחים שיש בזה בזיון לכתבי הקודש ועוד שגורם לשכחה. ואם הוא לזמן קצר אפי' שיוצא לחוץ וכ"ש מחדר לחדר שרי (ויש מחמירין בכך ואפי' הוא לזמן קצר). ובפרט אם עומד שם אדם. ואם סוגר את הספר או מניח עליו סודר וכדו', שרי אפי' לזמן ארוך. ויש מקילין אפי' אם אינו מכסה כולו אלא רק מקצתו ובלבד שיהיה לזמן קצר.