לדינא נקט היביע אומר דיש להורות היתר במדיח כלים, לכלי בשר וכלי חלב אפילו ביחד, ורק מהיות טוב היכא דאפשר יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה. וכן פסק תלמידו הגאון הרב פינחס זבחי שליט"א בשו"ת עטרת פז בשו"ת יביע אומר [ח"י יו"ד סימן ד] האריך בדין זה, ובתחילה ביאר כך את דרך פעולת מדיח הכלים: לאחר ניקוי הכלים מכל לכלוך גס, ומכל שאריות המאכלים, שיכולים לגרום לסתימה במדיח, מניחים את הכלים בתוך המדיח במגש העשוי מרשת, לאפשר ריוח בין כלי לכלי, וכן שהמים יוכלו להגיע לכל מקום בתוך המדיח, כדי שפעולת הניקוי תתבצע בשלמות. בדלת המדיח יש תא שבתוכו מניחים את חומר הניקוי, וכן תא שמניחים בתוכו חומר ההברקה, וסוגרים את דלת המדיח. פעולת המדיח מתבצעת בכמה שלבים, בשלב הראשון נכנסים מים קרים לתוך המדיח לאגן שבחלקו התחתון של המדיח, ובאמצעות משאבה מוזרמים המים בלחץ דרך ממטרות, שנמצאות אחת בחלק העליון והשני בחלק התחתון של המדיח, והמים מותזים בלחץ בכל חלל המדיח, פעולה זו שנמשכת מספר דקות גורמת לשטיפת הכלים מכל הלכלוך בעין שנמצא עליהם, ואח"כ יוצאים המים החוצה עם שאריות הלכלוך שיצאו מהכלים.
בשלב הבא נכנסים שוב מים קרים לתוך המדיח, ואז גם נפתח התא שבו נמצא חומר הניקוי, ומתערבב עם המים, בשלב זה מופעל גם גוף חימום שנמצא בתחתית המדיח והוא מחמם את המים, המים אמורים להתחמם עד טמפרטורה של חמשים וחמש מעלות בתכנית הדחה קלה, המיועדת לצלחות וסכו"ם, או עד שבעים מעלות בתכנית הדחה יותר חזקה, המיועדת לסירים וקדרות. במשך כל פעולת החימום מבוצעת התזת המים עם חומר הניקוי דרך הממטרות על הכלים שנמצאים בתוך המדיח, פעולה זו נמשכת כעשרים דקות.
בסיום השלב הזה מתרוקן המדיח מהמים המלוכלכים, וכל השומן והלכלוך נשטף החוצה, אם הצטבר לכלוך גס יותר הוא נעצר על גבי מסננת הנמצאת בתחתית המדיח, ונותר שם מבלי יכולת לעלות חזרה לחלל המדיח. לאחר מכן נכנסים שוב מים לתוך המדיח ומתבצעת שטיפה של הכלים במים נקיים. בתכניות מסוימות השטיפה מתבצעת במים חמים. לקראת סיום השטיפות נפתח תא עם נוזל ההברקה שהוא מתערבב עם המים ומותז על הכלים, ובשלב האחרון מתבצע ייבוש הכלים.
אחר דין ודברים נסמך הגרע"י זצ"ל בעיקר על דברי מרן השו"ע כאן דנתינת אפר במים פוגם, וה"ה שהמים שמדיחים בהם את הכלים, מעורב בהם אבקת סבון ושאר חומרי ניקוי חריפים, ונותנים טעם לפגם במים ובכלים, ומעיקר הדין מותר להדיח כלי בשר וכלי חלב אפילו בבת אחת ב"מדיח כלים", כי הלכה רווחת היא שנותן טעם לפגם מותר.
ואין כאן בעיה של ביטול איסור לכתחילה ע"י פגימת המים, שכבר הסביר לנו הר"ן [ע"ז לג, ב], שלא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה, אלא במתכוין לערב את האיסור בהיתר כדי ליהנות ממנו, אבל המכוין להכשיר את הכלי, ואינו נהנה מן האיסור, מותר. ולכן התירה התורה להכשיר כלי מדין בהגעלה, אפילו הם בני יומן.
מיהו, לדינא נקט היביע אומר דיש להורות היתר במדיח כלים, לכלי בשר וכלי חלב אפילו ביחד, ורק מהיות טוב היכא דאפשר יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה. וכן פסק תלמידו הגאון הרב פינחס זבחי שליט"א בשו"ת עטרת פז [ח"א כרך ב יו"ד סימן ד אות ד].
האם סבון או שאר חומרים חריפים פוגמים כמו אפר
כתב הגאון יד אפרים [סימן צה] שאף המהרי"ל והט"ז שהחמירו בבורית שנפל לתבשיל (דהוה להו להקל מטעם נטל"פ), מודים הם בבורית שלנו שיש להתיר, מפני שהיא פגומה מאד עד שנפסלה מאכילת הכלב. ע"ש.
ואפילו הש"ך והט"ז שלא הסכימו להיתרו של מרן השו"ע בנתינת אפר למים, מ"מ יודו בבורית שהיא פגומה מאד, וכמו שכתב להדיא הגאון יד אפרים. ולפי זה גם הפר"ח והפמ"ג שכתבו להקל רק במקום הפסד מרובה, מפני שחששו לדעת המהרי"ל, אף הם יודו בבורית שלנו שהיא פגומה מאד, והויא נותן טעם לפגם. וכ"כ בשו"ת עטרת פז [שם] שהחומרים החריפים הללו אשר שוטפים בהם את הכלים במדיחים הם ממש פוגמים ומשחיתים את המאכל עד בלתי השאיר לו שריד, וישנם חומרים שאחר שמתערבים במים לא ניתן לגעת בהם במגע יד אדם כי כל הנוגע בהם נאכל חצי בשרו.
ומיהו, הסיק העטרת פז שיש לבדוק בכל מכשיר ובכל חומר ניקוי לגופו אם באמת כך הוא, שהמאכל נפגם ונשחת ע"י החומרים השוטפים, ואם באמת כך הוא שהם נפגמים שרי להשתמש בהם.
נמצאנו למדים דבורית שלנו עדיפא מאפר שהרי כתבו הפוסקים לעיל דאפילו המחמירים באפר יודו בבורית ובסבונים דידן שהם פוגמים ביותר.
האם אפר פוגם רק בבשר וחלב או גם בשאר איסורים
בשו"ת עטרת פז [שם] הביא משמיה דהחת"ס [או"ח סימן קכ] והפת"ש [סימן צה' ס"ק ו] שכתבו דכל התקנה של מרן דאפר פוגם זה דוקא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים, משום דכבר חל עליהם שם איסור. וכן כתב היד אפרים בהגהותיו כדברי הפתחי תשובה הללו, ושם הביא דגם בספר דברי שמואל [סימן פה] ס"ל כחילוק זה. ע"ש.
אולם, הגאון עטרת פז הסיק דמפשטא דלישנא דהפוסקים לא משמע הכי, אלא לעולם הדין הוא דאפר פוגם גם בשאר איסורים, וכמו שהתבאר מדברי הזבחי צדק דנקט דין זה לגבי דם, וכן הצמח צדק נקט להאי דינא גבי חֵלב, וכ"כ בשו"ת צמח צדק החדשות [סימן נג] להתיר ע"י אפר גם איסור טריפה, וכן העדות ביהוסף התיר ע"י האפר דם או אפרוח בביצים וכדברי הבן איש חי לקמן.
וכן כל יתר הפוסקים דברו גם על שאר איסורים דיש בכח האפר לפגום אותם. וכן כתב הגאון שד"ח [מערכת נ' כלל לא אות ז'] להעיר על הפתחי תשובה הנ"ל, וכתב על זה, ומה שפירש הרב פתחי תשובה בכוונת מרן כל רבני האחרונים לא שמיע להו הכי, ונקטו בדעת מרן דברים כפשוטן שהאפר פוגם תמיד. ע"ש. וכ"כ הגרע"י זצ"ל בשו"ת יביע אומר [ח"ו יו"ד סימן י'] דאפר פוגם גם בחלב. ושנה דבריו שוב ביביע אומר חלק י' [יו"ד סימן ד] ע"ש.
