לא אסור להשתמש בו אלא בשר וכיוצא בו דאית ביה לחלוחית, אבל דבר יבש יש להקל בדיעבד הש"ך [ס"ק ג'] הקשה על דברי הרמ"א מש"כ בתורת חטאת [כלל יז'] בדין ב' שפסק דבכלים של עכו"ם שהודחו יפה מותר ליתן בהם תבלין או בצל או שאר דברים חריפים, מטעם שאינו מוציא דבר קשה יבש ביבש.
ואח"כ בדין ד' הביא סברת בעל העיטור האומר שכל דבר שצריך הדחה כגון בשר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה דלמא אכיל בלא הדחה, ודוקא בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה, אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון וכו' שרי לכתחילה. משמע מזה שתבלין וכיוצא בזה שאין דרכם בהדחה אסור, וסותר עצמו, דלעיל אמר שמותר.
ונאמרו בזה ג' תירוצים: א. בדין ב' הרמ"א מדבר בכלים שבלעו רק ע"י צונן כגון כבוש או מליחה ולכן התירו דברים חריפים וכיוצא בהם. ובדין ד' מדובר שהכלים בלעו ע"י חמין כגון שבישלו בתוכו איסור ולכן החמיר כבעל העיטור. ב. בדין ב' מדובר בקערה שרחץ וקינח את הכלי היטב ולכן מותר בדברים חריפים וכיוצא בזה. ובדין ד' מדובר בקערה שלא רחצו אותה יפה. ג. בדין ב' מדובר בתבלין יבשים ולכן מותר, ובדין ד' מדובר בתבלין לחים ולכן אסור.
הט"ז [ס"ק ג] כתב שכאן מדובר בכלי מקונח היטב וכל החשש מצד הבלוע בכלי, היכא שבלע ע"י חום, וע"ז הוסיף הרמ"א שבכה"ג אין להשתמש בו אלא בדבר יבש ובצונן. אולם, בדבר צונן לח אין להשתמש בו, דחיישינן שיפלוט הכלי בליעה מועטת ויצטרך להדיח את ההיתר, וכ"ש שאסור להשתמש בו היתר חם וכו'. אבל אם השתמש בכלי בתחילה בצונן, מותר לשים בו חם וכ"ש צונן, כיון שאין איסור בלוע בכלי, ולכן אין לאסור אם הודח הכלי יפה.
מיהו, מסקנת הש"ך [שם] כתירוץ ב' שאסור להניח תבלין אפילו יבשים רק בכלי שאינו מקונח, אבל בכלי שהוא מקונח ונקי מותר להניח בו אפילו תבלין לחים. וכ"ז בדרך עראי, משא"כ בדרך קבע אסור, שמא ישתמש בחמין.
והנה השו"ע לקמן בסימן צד' ס"ג פסק גבי קדרה שנאסרה שמותר ליתן בקדרה פירות או שאר דברים צוננים. ודייק שם הש"ך [ס"ק יב] שדעת הב"י שאפילו דבר לח מותר כ"ז שהוא צונן. וכאן כתב הש"ך דהב"י איירי בקדרה מקונחת.
לפ"ז, נמצא דעת השו"ע דהכא מיירי בקדרה שאינה מקונחת, ולכן אסר להניח בתוכה דבר שאין דרכו בהדחה. ואילו בקדרה מקונחת אע"פ שבלעה איסור מותר להניח בתוכה דבר צונן אפילו אם הוא לח. גם הפר"ח [ס"ק ג] הסכים לדברי הש"ך בדעת השו"ע אלא דמש"כ הש"ך דסגי בקינוח ואין צריך הדחה, בזה חולק הפר"ח ומצריך הדחה. וכ"פ הזבחי צדק והפמ"ג. יעוין בכה"ח [ס"ק ו'].
הדרכי שמעון [הקצר] הקשה, דהא אמרינן פרק כל שעה [פסחים ל, ב] כלי שנשתמש בו חמץ משתמש בו מצה. וכ"כ הטור [אורח חיים סימן תנ"א].
אם כן שמע מינה דמותר להשתמש בצונן בכלי איסור אף על גב דלא ידיחו לבסוף. ולכן העלה הדרכי שמעון דלא אסור להשתמש בו אלא בשר וכיוצא בו דאית ביה לחלוחית, אבל דבר יבש כגון מצה בכלי חמץ שרי. ומ"מ נשאר בצ"ע, דאפשר לחלק בין חמץ לשאר איסורין. וכן יש לחלק בין דבר שבלע איסור בחמין דאז אסור להשתמש בו צונן, אבל דבר שמשתמשין בו איסור צונן מותר להניח בו היתר צונן, דומיא דחמץ ומצה וזה התירוץ עיקר. ע"ש.
והאם מותר להשהות בביתו כלי שנאסר ללא הגעלה
כתבו החכם צבי [סימן פ'] והפמ"ג שמותר להשהות כלי שצריך הגעלה בביתו, ואין ללמוד מהנד"ד לאסור. וכ"כ שו"ת רב פעלים [ח"ב סימן ו'].
האם מותר להניח בשר אסור בכלי של היתר
בבדק הבית בסימן צד' כתב בשם רבינו ירוחם דה"ה שאסור להניח בשר אסור בכלי כשר שאין דרך להדיחו שמא ישתמש בכלי ללא הדחה.
לאכול דבר כשר בכלים של גויים
הט"ז [ס"ק ב] כתב בשם הרש"ל [פ' כ"ה סי' מ"ד] דלא יפה עושין ההולכי דרכים שאוכלים הרינג"ש מלוחים על כלי הכותיים, שהרי צריך הדחה אחר שמונח עליהם, וכ"ש שלא יפה עושים אותם הקונים מיני קשואים מלוחים שקורין אוגרקי"ש עם מי המלח ואוכלים בקערה שלהם, שהרי אפילו הקשואים צריכים הדחה, אם הושמו בקערה שלהם, מ"מ המי המלח דלא שייך בו הדחה נאסרה כולה עכת"ד. ובת"ח [כלל י"ז ד"ד] כתב דשעת הדחק, כגון שנתאכסן בבית עובד כוכבים כדיעבד דמי.
מכאן נלמד לשאר מאכלים כשרים שדרכם להדיח קודם אכילה, שאם הונחו בכלים של גויים, בשעת הדחק מותר לאוכלם.
