אצרף מה שכתבתי בזה בענין תפילה עם תחפושת ששייך גם לכאן: הנה יש שהעירו שלפי ד' מרן בש"ע (סי' צא ס"ה) שכתב, לא יעמוד באפונדתו (חלוק של זיעה. רמב"ם) ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגליים, ע"כ (והוא לשון הרמב"ם פ"ה מהל' תפילה הל"ה). א"כ אין דרך לעמוד בפני הגדולים במשך כל השנה כשהוא מחופש, ויש לו להוריד התחפושת לפני שמתפלל. ואמנם יש לומר שמכיון שביום פורים הוא יום המיועד לתחפושת, אם כן ביום זה כן דרך לעמוד כך לפני גדולים ולכן שרי לעמוד בתחפושת ולהתפלל. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יח) שכתב, אשר שאל, בענין אשר הרבה נוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים. כגון ליטאי עם 'שטריימל' או להיפך, אם מותר להתפלל בזה תפילת מנחה או מעריב, עפ"י המבואר בש"ע (אור"ח סי' צא) שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצוניות המלבוש קובע אלא אופן עומדו לפני השי"ת בתפילה ע"ד המבואר (סי' צח) דיחשוב כאלו שכינה כנגדו, ועומד לפני מלך העולם ועוד ועוד, וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה, ואינו עושה שום שחוק, אין נפ"מ באיזה בגד עומד, ע"כ. והן אמת דלא זכיתי להבינו שהרי מרן הביא בסי' צא את צורת המלבוש שאדם עומד לפני המלך ומוכח דקפיד בהכי ואם כן מדוע כתב אין חיצוניות המלבוש קובעת, וי"ל. ומה שהביא מסי' צח, הנה שם לא סותר לסי' צא אלא הוא עוד גדר בתפילה שצריך לעמוד באימה וכו'. ועוד דשמא התם מיירי בסוג תחפושת כזאת שהיא לא כל כך משונה כגון 'שטריימל' וכו', אבל אם הוא מחופש לדוב וכו', בודאי שאין ראוי שיעמוד כך לפני המלך (למרות שמלשונו לא משמע כל כך הכי). שו"ר שכעין זה כתב בספר אגרת הפורים (ספטימוס, עמ' מב). ועי' בספר נקיות וכבוד בתפילה (ינאי, עמ' קעג) שהביא תשובתו של הגר"מ גרוס שליט"א שנשאר בזה בצ"ע ובתפילת ערבית דצאת פורים בודאי אין להתפלל בתחפושת, יעו"ש. והנה כעת ראיתי בקובץ מבית לוי (ענייני חנוכה – פורים כסלו תשס"ו עמ' מב הע' כו) שכתב ושמעתי ממרן בעל שבט הלוי שאין הכוונה לתחפושת שהוא לצחוק ממש כקוף וכדו', ע"כ. וזה הוא כדברים דלעיל. ובספר עלי שי"ח (עמ' ריד אות טו) נשאל בזה הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב שאין ראוי להתפלל עם תחפושת, ע"כ. וכ"כ בקובץ והגית (פורים, עמ' 205) בשם הגר"נ קרליץ זצ"ל. ולא חילק בסוג התחפושות, ע"ש. ועי' בספר שונה הלכות עם הגהות תורת המועדים (עמ' תלא) שכתב שאם זה תחפושת שראוי לעמוד כן בפני המלך, אפשר להתפלל עם זה, ע"ש. ומורינו הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א כתב בילקו"י (פורים, עמ' שעב) דמי שהתחפש והגיע זמן תפילה, ואין לו אפשרות להחליף התחפושת בבגדים רגילים, מותר לו להתפלל בתחפושת, באופן שאינו מכסה הפנים וכדו'. שכן רבים נהגו בפורים להתחפש ואף עומדים כך בפני אדם גדול ביום זה. ואם מחופש לדוב וכדו', הנכון להסיר התחפושת, ע"ש. וכל זה שייך גם לענייננו, שכיום לצערינו עקב המגיפה נזהרים אינשי ללכת עם מסכה כזאת על הפנים, ועושים כן משום רפואה אין נראה שימנעו לעשות כן לפני אדם גדול, אחר שאין בזה חסרון כבוד. וע"ע מש"כ בזה הגר"י זלברשטיין (הו"ד בקובץ דעה את ה', עמ' צז).
ולענין תפילה עם כפפות, הנה כתב המ"ב (סי' צא ס"ק יב) שאין להתפלל עם כפפות וקורא אני עליהם וכו', ע"ש. וכ"כ הגאון הרב בא"ח בספרו עוד יוסף חי (פ' משפטים אות ב) שלבישת כפפות בעת התפילה היא דרך בזיון ויוהרא, ע"ש. וכ"כ בספר פחד יצחק (אות ת). והו"ד בספר עיקרי הד"ט (ה, אות נז). וכ"פ בילקו"י (הלכות תפילה סי' צא ס"ב) וכ"כ עוד אחרונים. ועי' בספר הליכות שלמה (הל' תפילה פ"ב סי"ח) שכתב בשם הגרשז"א דמה שדיבר המ"ב זה כפפות של פועלים או כפפות שלובשים דרך חשיבות, אבל כפפות שלובשים מפני הקור, אינן בכלל זה, ע"ש. וכ"כ בשו"ת נטע שורק (סי' ו) שיתכן שמותר ללבוש כפפות בתפילה כיון שניכר שהן להגן מפני הקור, ע"ש. וכ"כ בספר אישי ישראל (פ"י ס"ד). וע"ע בשו"ת תורה לשמה (סי' כו), ודו"ק. וכ"כ כמה אחרונים שאם עושים כן מפני הצינה יש להקל, ואצ"ל שהמתפלל עם כפפות בבית הכנסת שהקור גדול, אין עוון בידו. ובודאי שעדיף להתפלל כך בבית הכנסת מאשר להתפלל יחידי בביתו (שו"ת באר משה ח"ד סי' לט, בית ברוך על חיי אדם כלל כב ס"ק סב). ויש להוסיף עוד שכיום הדרך לעמוד כך לפני גדולים, קיל טפי. וא"כ כאן שעושה כן משום היגיינה דמהוה הצלה מפני מחלת ה'קורונה', אין בזה דרך בזיון ויוהרא וגם אין בזה חסרון דאינו עומד כך בפני גדולים. ובפרט שכעת מזהירים יותר בדבר זה, בודאי יש להתיר כן בשופי.
הלכך להלכה, הרוצה להתפלל עם מסכה שכיום הולכים עמה למניעת הידבקות במגיפת ה'קורונה'. וכן עם כפפות שחובשים לשמירת סטרליות והצלה מהנגיף הנ"ל, רשאי לעשות כן. ובפרט שכעת מזהירים יותר בדבר זה דמהוה הצלה מהידבקות במגיפת ה'קורונה', בודאי יש להתיר כן בשופי.
ושאלוני בדבר ברכת כהנים האם אפשר לברך עם מסכה. ובכן איתא בסוטה (לח.) "כה תברכו" בקול רם או אינו אלא בלחש ת"ל "אמור להם" כאדם שאומר לחבירו, ע"כ. וכתב הטור (סי' קכח סי"ד) היינו בקול בינוני לאפוקי חלש. וכתב הפר"ח (שם) שלפעמים צריך בקול רם ממש כגון שהמתפללים רבים ובעינן שיהא כל הקהל שומע כדאמרינן בספרי, ע"ש. ועי' בשו"ת אול"צ (ח"ב תשובה ד) דאם קולו נמוך, מספיק שישמעו אותו תשעה מהקהל כדי שיוכל לברך, כיון שמתקיימת נשיאת כפיים בעשרה. אמנם לכתחילה צריך שישמעו כל הציבור את ברכת כהנים, ע"ש. ולכן כהן שיש לו מסכה, יכול לישא את כפיו ובלבד שישמעו אותו לפחות תשעה מהקהל. וטוב שיגביה הקול עד שישמעו אותו כל הציבור. שו"ר שכעין זה כתב הגר"י זלברשטיין (הו"ד בקובץ דעה את ה', עמ' צז, ע"ש).
