מרן בש"ע (סי' צו) הביא כמה דוגמאות לדברים שאין לאחזם בעת התפילה משום שהם מטרידים, והאדם לא יוכל לכוין (ואין הבדל בין תפילת שמונה עשרה לבין פסוקי דזמרה או ק"ש כמובא בפמ"ג שם מש"ז ס"ק א). ובברכ"י (שם ס"ק א) כתב שה"ה דאסור להושיב תינוק לפניו בעת התפילה, והיינו טעמא דיטריד ויבלבל דעת המכוין, ע"ש. וכ"ש שלא ירים אותו (ראה בספר מאמר מרדכי להגר"מ אליהו, פט"ו ספ"ז). גם בספר כה"ח (סי' צו ס"ק ד) כתב, שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת תפילה. ומש"כ התוס' (חגיגה ג.) להביא קטנים לבית הכנסת היינו שלא בשעת התפילה, ואם הם בשעת התפילה, מוציאין אותם לחוץ, ע"ש. ואמנם כתב בשו"ת אול"צ (ח"ב פמ"ה סכ"ז) שכאשר התינוק בוכה באופן שהתינוק טורדו, רשאי להרימו באמצע התפילה, ע"ש. ובמקרה דידן, הרי זו שעת הדחק ואדרבה אם ישאירו אותו בוכה או לא רגוע ביושבו בעגלה ללא שתרים אותו, הדבר יטריד אותה ולא תוכל לכוין בתפילה, ולכן מותר לה להרימו. הלכך בשאלה שלנו, מותר להתפלל עם תינוק ביד כאשר אין מי שישמור עליו והוא בוכה או כאשר הוא אינו רגוע ביושבו בעגלה. ובפרט כאשר עלולים בגין כך לפספס את התפילה לגמרי ע"י שמתעסקים איתו להרגיע אותו.
