ראשית עלינו לדון מה דין אופניים רגילות בשבת, האם דינם ככלי שמלאכתו לאיסור או להיתר. מרן זצוק"ל בספרו הליכות עולם (ח"ד עמ' רמא, וכן ביביע אומר ח"ט חאו"ח עמ' שסב וח"י בהערות על הגאון רב פעלים, עמ' קמט) כתב לדחות דברי האומרים (שו"ת ישכיל עבדי ח"ג סי' יב אות ד) שאסור לרכוב על אופניים שמא יהא פנצ'ר בגלגל של האופניים ויבוא לתקנו ולנפחו ויעבור על איסור מתקן מנא, שאין גוזרים גזירה מדעתינו. וכן דחה דברי הגאון רבי יוסף משאש בספרו מים חיים (ח"א סי' קכח) שאסר מן התורה רכיבה על אופניים שהיא מלאכה וצריכה לימוד והרגל, וכתב על דבריו שהיכן מצא שהוא איסור תורה, וגם מה שכתב שם לחשוש שיעשה חריץ בקרקע, דחה את דבריו שם. וכן דחה דברי הרב כה"ח (סופר, סי' תד ס"ק ח) שכתב שהואיל ורוב רוכבי האופניים אינם בני תורה ויש לחוש שיצאו מן העיר ויעברו על איסור תחומין וכן שמא יתקן, ועוד שמא ימצא מקום גבוה ולא יוכל לנסוע, ויצטרך לנושאו על ידיו ויטלטלו ארבע אמות ברה"ר או בכרמלית, בטענה כי גם בזה אמרינן שלא גוזרים גזירות מדעתינו. ורק חשש לזה מצד עובדא דחול וזילותא דשבת. ובחזו"ע (שבת ח"ד, עמ' מ, והוא ספרו האחרון אחרי הליכות עולם ויביע אומר) כתב, פשט המנהג לאסור רכיבה על אופניים בשבת או ביום טוב, ודומה למה שאמרו חז"ל (שבת קיג.) "אם תשיב משבת רגלך", שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול. ואפילו לדבר מצוה יש להימנע מרכיבה על אופניים, ע"כ (ומכאן יש להזהיר גדולים על הקטנים ולומר לאותם הורים שמרשים לבניהם לרכוב באופניים בשבת, שאין לעשות כן, כי גם ברכיבת הקטנים יש זילותא דשבת, וכבר כתבו גדולי ישראל להזהיר בזה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה וכן נוהגים החרדים לדבר ה', וזה ברור. ורק באופניים שמיועדים לקטנים ממש, כגון תלת אופן או 'בימבה' אפשר להתיר להם כמבואר בפוסקים, ואכמ"ל). ואם נאמר שכל האיסור לנסוע באופניים הוא מחשש זילותא דשבת ולא מצד עצם האופניים, דנו הפוסקים האם אופניים אלו דינם ככלי שמלאכתו לאיסור או מכיון שאין איסור לנסוע על אופניים אלא למיגדר מילתא וכו', אין עליהם שם כלי שמלאכתו לאיסור (ראה א"א סי' שלח ס"ק ג, שלחן שלמה, שבת, עמ' יא הע' י, ילקו"י שבת ח"ב עמ' תד בבאו', ארחות שבת ח"ב עמ' לד. ויש נפקא מינא בזה, שאם דינם ככלי שמלאכתו לאיסור אזי אם מקפידים עליהם, מוקצה זה עולה דרגה ודינו כמוקצה מחמת חסרון כיס. ואם נאמר שדינו ככלי שמלאכתו להיתר גם אם מקפיד עליו אין דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס וכמו שכתבו כמה וכמה פוסקים, וכן דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (חזו"ע שבת ח"ג, עמ' צ והלאה). והנה אופניים חשמליות אלו יש בהם שימוש גם מכני וגם חשמלי. דהיינו אפשר לרכוב עליהם גם כרגיל ע"י הפדלים וגם להפעיל בהם את החשמל ולרכוב עליהם ללא הזזת הפדלים. ויש לדון כאן עוד מצד ב' דברים (מלבד האמור לעיל) א. האם האופניים הם בסיס לדבר האסור דהיינו לבטריה ב. אם טלטול האופניים חשיב כטלטול מן הצד, שהרי לא נוגע בבטריה ישירות, אלא כשנוגע באופניים ממילא זזה הבטריה. ויש לפשוט ג' ספיקות אלו ולומר: נראה שאופניים אלו חשובות מעיקרא ומקפיד עליהם ואין דינם כאופניים רגילות (שלדעתי גם עליהם מקפיד בהרבה אופנים) שהרי אלו אופניים מיוחדות שמרכיב עליהם הבטריה מה שאין כן באופניים רגילות שאין להם בית קיבול לבטריה, וממילא דין האופניים כדין כלי שמלאכתו לאיסור ובודאי שדינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואף שאפשר לומר שאין דין האופניים כבסיס על פי המבואר במ"ב (סי' רנט ס"ק וסי' שיא ס"ק כט), מ"מ כאן בנדון שלנו שבדרך כלל עיקר השימוש באופניים אלו בגלל הבטריה שיש בהם הוי ככל כלי חשמלי שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור, כך שגם הסוברים שאופניים אין דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, כאן יודו, וממילא אי אפשר לומר שטלטול האופניים מהוה כטלטול מן הצד לבטריה, ודינו ככל משחק שיש בו בטריה שגם שם אנו לא אומרים שבטלטול המשחק הוי כטלטול מן הצד לבטריה. ולענ"ד אין לתלות כאן את המחלוקת בדין כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר האם דנים אותו ככלי שמלאכתו לאיסור או להיתר, ואם כן גם כאן שאפשר להשתמש בהם גם על ידי היתר דהיינו על ידי הפדלים, בא נדון אותם ככלי שמלאכתו להיתר, דכאן זה הוא עיקר שימושם של האופניים, שהרי אופניים אלו בעצמותם זולות ורק הבטריה היא גורמת לעלות היקרה שיש לאופניים אלו, ולכך הם יועדו ונמכרים, ורובם ככולם משתמשים בבטריה זו בעליות ובמישור כאחד, וזה פשוט וברור, ואכמ"ל [ורק אם מוריד הבטריה בערב שבת תלוי בשיטות דלעיל האם אופניים זה כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר, ואם מקפיד עליהם, ודו"ק. ויש להאריך ולפלפל בזה עוד ואכ"מ]. הלכך למעשה, נראה שיש להחשיב אופניים חשמליות שמונח בהם הבטריה כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואין לטלטלם בידו כלל, אף לצורך גופו או מקומו (וניתן להזיזם רק בדרכי ההיתר שהביאו הפוסקים במוקצה מחמת חסרון כיס).
