הנה נפסק בש"ע (סי' שח סל"א) שמותר לטלטל בשר חי משום שראוי לאכלו חי [שאין איסור לאכול בשר חי אחר שהודח מדמו אף ללא מליחה שדם האברים שלא פירש מותר כמבואר בש"ע (יו"ד סי' סז ס"ב). וכ"פ בספר הליכות עולם (ח"ו עמ' א). וק"ו אם הומלח הבשר כדת וכדין]. ונחלקו הפוסקים האם גם בזמנינו שאין רגילות לאכול בשר חי, מותר לטלטל בשר בשבת. ובחזו"ע (שבת ח"ג, עמ' יד – יז) כתב שבמקום הפסד כגון שהיה מונח בשמש רשאי לטלטלו ולהכניסו למקרר, כדי שלא יתקלקל, ע"ש [ועי' בהליכות עולם (ח"ג עמ' רז) דשם התיר לטלטל אף שלא במקום הפסד. וכבר ציין לזה בחזו"ע (שם בבאו' עמ' יז). וראה בשו"ת הראשון לציון (ח"ב חאו"ח סי' מג) שכתב דמה שכתב מרן בחזו"ע 'במקום הפסד', לאו דווקא, ודיבר הכתוב בהווה ונקט דוגמא מוחשית, ע"ש. וכ"מ מלשונו בחזו"ע (שם בבאו') ע"ש, ואכמ"ל. ובפרט דחזינן היום שיש עדות שאוכלים בשר חי טחון עם תבלינים וכדו', וכן מגישים כיום בשר חי דק דק במסעדות. וכ"פ בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' רפ) שאף שלא במקום הפסד מותר לטלטל בשר חי, מלבד אם הבשר קפוא ואין שהות בשבת שיפשיר הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו. וכ"פ בילקו"י (שבת ב עמ' שסא) וכתב שם דמהני אף אם ראוי להפשיר חלק ממנו במים פושרים או במים חמים בכלי שני באופן שיהיה ראוי מעט לאכילה בשבת]. ויש איתנו מקום לדון לפי זה בכבד חי, האם שרי לטלטלו. והנה יש לומר דאחר שמצינו לכמה אחרונים דמותר לאכול כבד חי אחר הדחה כמו דין בשר חי (כ"כ בספר סולת למנחה כלל פח דין ד, ערך השלחן יו"ד סי' מב אות ז. וראה למרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה יו"ד סי' מב ס"ק לב שהתיר לאכול כבד חי דכל זמן שלא פירש דמו, מותר). וכן בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' סג) התיר לחולה לאכול כבד חי אחר שהודח, ע"ש. ולאחרונים הנ"ל שהתירו לטלטל בשר חי, מותר לטלטל אף לבריא כדין בשר באומצא. ועי' בשו"ת להורות נתן (ח"ז סי' נה) שהתיר לחולה שאין בו סכנה לאכול כבד חי אחר שהדיחו אותו. וכן מותר לו לאכול חצי שיעור של איסור תורה כמבואר בכמה אחרונים. ובפרט שדם כבד הוי איסור מדרבנן (ראה תוס' חולין קי: ד"ה כבדא) והוי שלא כדרך אכילתו. ולכן במקום חולי אפשר לאכול פחות פחות מכשיעור, ע"ש. אם כן שווה הוא לדין בשר חי דחזי באומצא. ואף שרואים היום שלא אוכלים כבד חי, מ"מ אחר שראוי הוא, די בכך, ודומה לדין בשר חי האמור לעיל. ויש להאריך ולפלפל בזה, ואכמ"ל. הלכך למעשה, נראה כשם שמותר לטלטל בשר חי בשבת (ואף אם הוא קפוא, אלא אם כן אין שהות ביום השבת שיפשיר כלל ואפילו לא ע"י שישרה אותו במים פושרים או בחמים בכלי שני שאז אסור לטלטלו) ה"ה שמותר לטלטל כבד חי שראוי לאכילה באופנים מסויימים. ובפרט אם יש חשש שהכבד יפסד, כגון שהוא בשמש וכדו' (ואף אם הכבד קפוא, שרי וכהנ"ל).
