מובא במסכת יומא (עח:) אמר שמואל, האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא, ליסיים מסאני וליגני (פירוש: מי שרוצה לטעום טעם מיתה יישן עם נעליים). והובא להלכה בדעת תורה (או"ח סי' רלט) שלא ראוי לישון במנעלים, ובכה"ח (יו"ד סי' קטז אות ריא) ובשו"ת שלמת חיים (ח"ב סי' קכב. והשואל שאלו מצד מה יש לחשוש, שמא מצד הבריאות שבדבר ונראה שהרב מסכים והולך לדבריו שזה הוא הטעם, ע"ש). והרש"ש במסכת יומא (עח:) כתב וז"ל, סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה, דאמר שמואל וכו', מזה אני תמה על ספר התרומות שהביא הב"י (או"ח סי' שיז) והגר"א (שם סק"ו) שתלמידי חכמים ישנים כל ימות השבוע במנעליהם. וראיתי בספר חשוקי חמד (עמ"ס יומא שם) שכתב דאולי אפשר לתרץ, דתלמיד חכם החס על זמנו לבל יבטל תורה אף רגע כמימרא, תורתו מגינה עליו, ומותר לו לישן במנעליו. והביא עוד מה שכתב בביאור התועפות ראם (על ספר יראים עמ' ז, איסורים שאינם נעשים רע לבריות, הע' פד) שכתב לתרץ על פי לשון המבואר בסמ"ג בשם ר"י שכתב וז"ל, ואין חולצין מנעליהם מרגליהם אלא בליל שבת, לפי שלומדים בכל הלילות של חול, ושוכבים מעט במלבושיהם, עכ"ל. ואם כן אין לחוש לטעם מיתה לזמן מועט שכזה, ע"ש מש"כ בזה עוד. ואמנם לגבי גרביים לא מצאנו איסור בזה. כ"ש לפי מה שכתב בזבחי צדק (ח"ב סי' קטז ס"ק קסב) שאולי הגמ' נקטה בדווקא סנדל והיינו מה שהיה בימיהם שקושרים אותו ברגל, אבל במנעלים שלנו שאינם קשורים אין בזה טועם טעם מיתה. וכתב דטוב להיזהר, ע"ש. ומה שכתב המ"ב (סי' תריח ס"ק יד) שטוב שלא יכסה רגליו בכרים וכסתות המחממין, ע"ש, אזהרה זו נאמרה דווקא ביום הכיפורים שצריך להיזהר שלא יבוא לידי קרי, ולראיה שלא מצינו שהחמירו לאכול בכל השנה דברים המחממין המובאים בש"ע ואחרונים בסי' תרח (ס"ד), וזה פשוט. הלכך להלכה, אין שום ענין שלא לישון עם גרביים. ומה שאומרים העולם שזה גורם לשכחה לא מצאנו לזה מקור (ומצוי הוא ביותר בקטנים שבימות הקור גורבים להם גרביים שלא יהיה להם קר. ולהאמור אין בזה שום חשש. ואמנם שמעתי באומרים לי שלא טוב כ"כ לישון עם גרביים מבחינה בריאותית שצריך לאוורר את הרגליים). הלכך למעשה, אין דינם של גרביים כנעליים ומותר לישון עם גרביים.
