כתב מרן בש"ע (סי' שמ סי"ב. והיא גמ' במסכת זבחים צד:) הנותן זרע פשתן או שומשומין וכיוצא בהם במים, חייב משום לש, מפני שמתערבים ונתלים זה בזה, ע"כ. והנה אף שמצינו בש"ע (סי' שכא סי"ד והיא גמ' בשבת יח.) שיש מחלוקת בין רבי לרבי יוסי ברבי יהודה מתי חייב משום לש בנתינת מים לקמח. האם בעצם נתינת המים, או עד שיגבל, ולכל הדעות הוא איסור דרבנן לפחות (יעויין באו"ה סי' שכד ס"א ד"ה אין) ואילו מהגמ' בזבחים הנ"ל משמע שלכל הדעות נתינת מים לזרע פשתן ושומשומין הוא איסור מן התורה. ויש להבין מה ההבדל בין קמח שלרבי יוסי בר' יהודה אינו חייב עד שיגבל לבין זרע פשתן שבעצם נתינת המים חייב משום לש. וכתבו הפוסקים לחלק בין קמח שנתינת המים לא גורמת לו להדבק כל כך עד שיעשה מעשה לישה, מה שאין כן בזרע פשתן ושומשמין שמיד בנתינת המים נדבקים ונילושים ונעשים גוש אחד, וע"י אחיזה במקצתם ניטלת כל העיסה (פמ"ג סי' שכא מש"ז ס"ק יב). ולפי זה כתב בספר ארחות שבת (ח"א עמ' רמט) שמותר להניח חלב ב'קורנפלקס' בשבת ואין לחוש בזה ללישה משום שאינם נדבקים זה לזה, אא"כ שוהים בתוכם זמן רב. וכן אין הדבקתם זה בזה רצויה כלל. ואמנם בספר הלכות שבת בשבת (קארפ, עמ' תשכא) כתב לאסור בזה באופן שנדבקין זה בזה והוא ע"פ המ"ב (סי' שלו ס"ק נא). וגם כאן, אם נדבקים זה לזה ונוחים הם למאכל יש לחוש לאיסור לש, ואף שאין רצונו שימחו לגמרי, אבל כשנהיו רכין מעט ונדבקין זה לזה, הן נוחין למאכל ורצונו בזה. והוסיף שם שאף שראה למי שמיקל בזה, אין להקל כלל בחשש איסור דאורייתא, ע"כ. ולענין הלכה, נראה שמותר להניח חלב ב'קורנפלקס' בשבת ובלבד שיזהר שפתיתי ה'קורנפלקס' לא ידבקו אחד בשני וזאת ע"י שיניח כמות מועטת של חלב ביחס ל'קורנפלקס'.
