אין זה דומה כלל למפעל הפיס, ולקנות כרטיס הגרלה מארגון צדקה וחסד כו"ע מודו שמותר לקנות כרטיסים משום שהם לצורכי צדקה וחסד, ולכן מותר לך לקנות כרטיסים אלו.
נימוק הדין ומקורות:
הנה יש לדון האם מותר להשתתף בהגרלות סיניות. וישנם שני סוגים, של הגרלות סיניות, סוג האחד בה הזוכה נוטל חצי מהקופה, ודין הגרלה זו כדין קניית כרטיס הגרלה ממפעל הפיס, שביארנו לעיל סברות רבות על פיהם יש להתיר את הדבר.
אולם ישנו סוג נוסף והוא הסוג המצוי יותר בהגרלה סינית, בה הזוכה מקבל חפץ מאת הארגון, ובהגרלה זו ישנם שתי סברות נוספות להתיר זאת:
א. היות והזוכה בהגרלה לא נוטל מכספם הפרטי של המשתתפים – אין בדבר משום גזל, וכן מבואר בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח יו"ד סי' ה ס"ג עמ' פח) שהתיר לקנות כרטיס הגרלה ממפעל הפייס, משום שאינו נידון כמשחק בקוביה, שדוקא משחק בקוביה היות והסכום המסויים שעליו הם משחקים הוא ממונו הפרטי של המנוצח – אינו גומר בדעתו להקנות, אך בקניית כרטיס הגרלה אינו נוטל ממון פרטי, אלא נוטל ממון השייך לקבוצה של אנשים.
וכן הוכיח ממה שכתב הברכי יוסף (קונטרס אחרון סי' ער) בשם הגבעת פינחס שכל דבר שנמכר דרך כבוד על ידי הגרלה, וכגון הגרלה שעושים על ספר תורה שיש הנאה להעלותו בדמים – מותר, וכתב שכן נהגו בכל ערי איטליה ורבני איטליה אף עשו מעשה בעצמם.
והנה בשו"ת יביע אומר (ח"ז חו"מ סי' ו ס"ק ה) דחה את דברי הישכיל עבדי מהמבואר בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' ל) שיש לחלק בין קניית כרטיס הגרלה ממפעל הפיס לקניית כרטיס הגרלה על ספר תורה, שבהגרלה על ספר תורה באמת הזוכה לא נוטל ממעותיהם של המשתתפים בהגרלה, אלא נוטל ספר תורה השייך לאדם פרטי ושנותנם מרצונו היות וקיבל את דמיו המלאים של הספר ואף יותר, אבל בקניית כרטיס הגרלה ממפעל הפיס הזוכה נוטל ממעותיהם של המשתתפים בהגרלה והרי זה גזל.
ולמדנו מזאת, כי לדברי הכל 'הגרלה סינית' אינה נידונת כאסמכתא, שהיות והחפץ שמקבל הזוכה לבסוף מגיע ישירות מהארגון שמארגן את ההגרלה – ישנה גמירות דעת לזכות לו את זה.
ב. סברא נוספת על פיה יש להתיר להשתתף ברוב ההגרלות הסיניות, מפני שנעשות לצורכי מצוה, ואסמכתא בדבר מצוה קונה, כפי שכתב השולחן ערוך (חו"מ סי' רז סי"ט, יו"ד סי' רנח ס"י) וכן כתב סברא זו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' תרלה).
כתב בספר ויען שמואל (חט"ו עמ' תט) בשם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהתיר לקנות כרטיס הגרלה, בכה"ג שהכסף הולך לצורך בניית מוסדות ציבור וכדומה, והרי זה נידון כאסמכתא במקום מצוה, שכתב השולחן ערוך (יו"ד סי' רנח ס"י חו"מ סי' רז סי"ט) שמותר.
סברא נוספת להתיר לקנות כרטיסי הגרלה, יש לומר לפי מה שכתב החתם סופר (שו"ת חו"מ סי' סו) שקנין סיטומתא מועיל להוציא מידי אסמכתא, וכן מבואר בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ריח; שם סי' רנד;), ובמשמרת שלום (סי' רט ס"ק ה), ושו"ת שם אריה (חו"מ סי' ל – הובא בפתחי תשובה סי' ריב ס"ק א) שקנין סיטומתא מועיל להוציא מידי אסמכתא.
ואמנם לדעת הקצות החושן (סי' רא ס"ק א), הנתיבות המשפט (שם) והרבי עקיבא איגר (מהדו"ק סי' קלד) שקנין סיטומתא אינו מועיל בדבר שלא בא לעולם, היה ניתן לומר כי אף לא יועיל להוציא מידי אסמכתא.
אכן, כבר כתב הגרי"ש אלישיב (פסקי דין רבניים ח"ה עמ' 265) שנראה פשוט שקנין סיטומתא מועיל לסלק אסמכתא לדברי הכל, שכשם שקנין בבית דין חשוב או קנין מעכשיו מועיל לסלק אסמכתא, כך קנין סיטומתא יועיל לו. וכן הכריע להלכה הפתחי תשובה (סי' רז ס"ק יז).
