בגמ' במסכת ברכות (נה.) ובמסכת חגיגה (כז.) מובא, כתיב "המזבח עץ שלוש אמות גובה", וכתיב, "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", פתח במזבח וסיים בשלחן, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו, כל זמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו, שלחנו של אדם מכפר עליו, ע"כ. וראה עוד בבבא בתרא (נז:) ובמהרש"א (שם). והרמ"א בסי' קסז (ס"ה) כתב, מצוה להניח על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר "על כל קרבנך תקריב מלח". [הובא בב"י שם סי' קסז. ובלבוש שם ס"ה משמע דלאו דווקא מלח דה"ה ללפתן. וע"ע ביפה ללב סי' קסז ס"ק כג מה שכתב בזה. והמ"ב בשער הציון (סי' קסז ס"ק כו) כתב בשם האחרונים, שלכן אסור להרוג כינה על השלחן. ועי' בערוך השלחן (שם סי"ב) שהוסיף עוד, דאסור לעשות בו כל דבר מאוס, לפי שנמשל למזבח, וכתיב "זה השלחן אשר לפני ה'", ע"כ. הרי שלשלחן יש חשיבות]. ובספר חסידים (סי' תתקכ) כתב, ילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו היה משים תדיר ספריו עליו, ולא יחדו רק לספרים לבד, וגם כשרצה לאכול עליו לחם. ובכל יום ספרים עליו. ולקח הספרים מעליו, עד שאכל, ועמד הילד על השלחן, וירד ונחתך כף רגלו בסכין. אמר האב, פשעי גרם, שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהיו עליו ספרים, ע"כ. והגאון רבי יוסף יוזפא בשו"ת יוסף אומץ (סי' סד) למד מדברי הספר חסידים וז"ל, אסור להושיב או להעמיד התינוק על הסטנדר שמשימין עליו מחזורים ותפילות שמיוחד לקדושה וכו', ואפילו על השלחן שאוכלים עליו, כתב בספר חסידים שאסור. עכ"ל [ובספר מנהג ישראל תורה (ח"א סי' קע סי"ד) כתב להעיר על מה שכתב ביוסף אומץ (הנ"ל) שהספר חסידים לא דיבר על שלחן שאוכלים עליו, ע"ש. ואמנם הידקדק מדברי הספר חסידים יראה שמדובר גם על שלחן שאוכלים עליו, ושמא היה לו להעיר שנראה מדברי הספר חסידים שהקפידא היא גם בגלל שמניחים ספרים, ואם רק היו אוכלים עליו נראה שאין קפידא, וי"ל. ושמא מכיון שכיום הנוהג להניח ספרי לימוד על השלחן שאוכלים עליו, מתקיימת מציאות זו כמעט בכל שלחן, ועל זה באה קפידת הספר חסידים]. ולענין הלכה, אין לישב על שלחן שלומדים ואוכלים בו.
