בחלב צלול, או מרק של בשר, מותר אף לכתחלה ס' צה סעיף ה: אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח, אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ. הגה: ודוקא אם הכלים מגולים ואפילו הכי אם עבר ונתנו ביחד, מותר, ולא חיישינן שמא נפל אל המלח (הגהות ש"ד וארוך).
מקור: גמ' בחולין [קיב, א] בעא מיניה רב דימי מרב נחמן מהו לאנוחי כדא דמילחא גבי כדא דכמכא (פרש"י כותח, מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלחו ממנו קדרת בשר), א"ל אסור. רש"י פירש דטעם האיסור הוא משום דחיישינן שמא יפול מן הכותח במלח, ואילו לדעת הרמב"ם החשש הוא משום דמשאב שאיב ליה מילחא לכותחא. וכן פירש רבינו חננאל [הביאו הרשב"א תוה"ב ב"ד ש"א, ג]. ובמאירי כתב לדחות פירוש זה ע"ש.
מה טעם האיסור להניח כלי של כותח ליד כלי של מלח ומה הלכה למעשה
טעם האיסור להניח כלי של מלח ליד כלי של כותח לדעת רש"י הוא שמא יפול מהכותח במלח ונרגש הדבר כיון שהוא עב ולא בטיל ויבואו להשתמש במלח לבשר, אבל כותח הנופל בחומץ ליתיה בעיניה וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ. ואילו לדעת הרמב"ם החשש הוא שהמלח ישאב מהכותח. ושתי נפק"מ יש בזה. א. אם אין הכדים סמוכים זה לזה באופן שאין חשש שישאב המלח מהכותח. לדעת הרמב"ם מותר ולדעת רש"י אכתי יש חשש שמא יפול מהכותח למלח. ב. אם שני הכלים מכוסים, לדעת הרמב"ם אכתי אסור, ולדעת רש"י מותר כיון שאין חשש שמא יפול מהכותח למלח.
והנה, רבים תמהו על פירושו של הרמב"ם הכיצד יעלה על הדעת שהמלח ישאב מהכותח דרך הכלים. ועתה מצאתי בשו"ת דברי שלום [יו"ד סימן כח] שהביא בשם המאירי [חולין קיב, א] שכתב וז"ל גדולי האחרונים שאלו היכן מצינו איסור בנתינת דבר האסור בצד המותר הואיל ואין נוגעין זב"ז, והלא מותר לישראל לשפות קדרה שלו בצד קדרה של גוי ואינו חושש כמו שיתבאר במסכת ע"ז [יב, א], ומ"מ גדולי המחברים פירשו שהמלח שואב מליחות הכותח שבצדו ולא מחשש תערובת ממש נגעו בה משא"כ בחומץ שאין טבעו למשוך כל כך, ואין אלו אלא דברי נביאות ומהיכן באה משיכה בדברים שזו בכלי אחד וזו בכלי אחד, וקצת אחרונים פירשוה בשכלי של מלח עומד על הכלי של כותח לא בצדו אלא עליו ממש, וכל זה איננו שוה לי אחר שקרקע הכלי שלם וחוצץ בין שניהם. עכ"ל.
ושו"ר שגם בהגהות הרמ"ך [על הרמב"ם] הקשה על הרמב"ם דאיך שייך שישאוב המלח את הכמכא, והרי דופני הכלי מפסיקים ביניהם. וברדב"ז [ח"א סימן רלו] כתב שנראה שדוקא בכלי חרס סובר הרמב"ם שהמלח שואב את הכותח. ומ"מ לדעת המאירי נראה שגם בכלי חרס אין שייך שישאב.
והנה למעשה נקט בעל הפרי תואר [ס"ק ז] שיש לחוש לחומרא לשתי הסברות, ואין להניח כלי של מלח ליד כלי של חלב אפילו שניהם מכוסים כדעת הרמב"ם. וגם אין להניחם בהדי הדדי אפילו אינם נוגעות דפנותיהם זה בצד זה, לחשש שמא יפול מהכותח כרש"י.
מיהו, אם הכלים שניהם מכוסים וגם מרוחקים שפיר דמי לכו"ע. וכ"פ הזב"צ [ס"ק מא] וכן הוא בכה"ח [ס"ק סא].
האם רק כותח אסור להניח ליד מלח או כל משקה חלב
בהגהות על האיסור והיתר הארוך [כלל מדין טז ס"ק ג] כתב שלדעת הרמב"ם דוקא כותח אסור להניח ליד מלח מפני שיש לו ריח חזק ועל כן המלח שואב אותו, אבל שאר חלב הרי הוא כמו חומץ שאין איסור להניחו ליד המלח.
וכ"כ בכנה"ג [הגב"י סי' צה אות נט] ע"ד הרמ"א, 'וכל זה חומרא, ולכתחלה דוקא, ואפילו בזה אני מפקפק לומר שלא אסרו אלא בכדא דמילחא עם כדא דכותח, ששניהם רותחים, דמליח כרותח, והכותח דבר חריף מקרי, אבל כד של חלב עם כד של בשר ששניהם צוננים, לא מחמירינן'. וצ"ע. עכ"ל. ובפרי חדש כתב, שאף הרמ"א לא החמיר לכתחלה אלא בחלב עב כמו כותח, אבל בחלב צלול, או מרק של בשר, מותר אף לכתחלה. ע"ש.
אולם, מסתימות שאר הפוסקים לא ראינו שחילקו בזה, ומשמע מדבריהם שה"ה דגם משקה חלב אסור להניחו ליד מלח. כיצד יש להניח מאכלי בשר וחלב במקרר
מבואר לעיל דלדעת הרמ"א שמחמיר לכתחילה מליתן כד של בשר ליד כד של חלב, דה"ה שיש להיזהר מלהניח מאכלי בשר וחלב זה לצד זה במקרר מחשש שמא יפול מאחד לשני בשעה ששניהם גלויים. ואם הם מכוסים לית לן בה.
ובספר בן איש חי כתב [בהעלותך אות יח] דיש מחמירים לכתחלה שלא להניח כלי שיש בו חלב אצל כלי שיש בו תבשיל של בשר, שמא יפול מזה לזה, ומצריכים שיהיו שניהם מכוסים. ויש מתירים. וסיים דראוי להזהר בזה. ע"כ. ואילו בספר הליכות עולם [שם] כתב דלדעת מרן השו"ע יש להקל בזה בפרט במקררים שלנו, דבב"י מבואר הטעם להתיר שבשר עם חלב זהירי אינשי שלא יפול מזה לזה. ושוב ראיתי במהרש"ל [פ"ח סימן סו'] שהחמיר עוד יותר באומרו שיש נזהרים שלא להניח קדירת חלב במקום שהניחו שם קדירת בשר מקודם, שיש לחוש שנשפך שם מתחילה מאכל של בשר ושוב נבלע בקדירת חלב, ואע"פ שצונן לא בולע, מ"מ החמירו שמא ישכח ויכניס קדירה חמה של חלב ויניחנה על מקום שהיה שם בשר.
ולחומרה זו לא ראינו שחוששים, אא"כ רואים להדיא שנפל שומן או חלב במקרר ומכניסים סיר חם, דרק בכה"ג לא מניחים את הקדירה באותו מקום.
