בבא"ח (פ' נח ש"ר אות טז) כתב, גם כתוב באחרונים שכל אדם יקפל טליתו כל יום אחר תפילתו בידו ולא יתננו לשמש לקפלו, דקשה למזל, ע"ש. ובבא"ח (פ' חיי שרה ש"ר אות יט) כתב כשחולץ תפיליו, טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס לחיבוב מצוה ולא כאותם שנותנים התפלין לשמש שלהם לקפלו. ודוגמא לזה מצינו, דאמרו רבותינו גבי ספר תורה (מגילה לב.) הגולל, נוטל שכר כנגד כולן, ע"ש. וכן בספר יפה ללב (סי' יח אות ב) כתב וכשיסיר הטלית יזהר שלא לקפלו על ידי אחר, כי הוא קשה למזל. ונראה דווקא אם הטלית הוא טלית שלו וחבובי מצוה הוא שיקפל הטלית והתפלין על ידו ולא על ידי זולתו, ע"ש (ק"ק דברישא אתא מדין מזל ובסיפא אתא מדין חיבוב מצוה כאילו הא תליא בהא, וי"ל). וכ"כ בספר נימוקי אור"ח (סי' ש), ע"ש. וכ"כ בכה"ח (סי' יד ס"ק כו). ועי' בספר נתיבי עם (סי' יד) שכתב שבירושלים נזהרים שאפי' רב גדול מקפל הטלית והתפלין בעצם ידיו ולא על ידי שליח. ויש לעי' מדוע לגבי הטלית כתב הבא"ח דהוי רק קשה למזל ולא חיבוב מצוה כמו שכתב בתפלין (ולגבי מדוע אין בתפלין קשה למזל, לא קשיא, דסגולות אין להם טעם, כידוע). ואפשר לתרץ דשמא תפלין שהם חשובות יותר, איכא חיבוב מצוה טפי מטלית. או שמא גם בטלית איכא חיבוב מצוה רק יש דבר נוסף דמי שמקפל על ידי אחר, קשה למזל (ואולי זה כוונת היפה ללב דלעיל). וראיתי בשו"ת אך טוב לישראל (הע' לליקוטי סגולות, עמ' כה) שכתב דבאשתו שתקפל טליתו ליכא להאי חששא למזל, דכיון דאשתו כגופו, מזלם ביחד, ע"ש. וכתב בילקו"י (סי' כח סט"ז) דמשום חיבוב מצוה נכון הוא שהוא עצמו יקפל את הטלית שלו, אך שממהר ללימודו או לעבודתו מותר לו ליתן לאחר שיקפל את הטלית והתפלין שלו, ע"ש. ועי' בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' כח או א) ובמה שהביא (שם) בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, ע"ש. ומעשה רב ראיתי למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שבמשך שנים לא הקפיד בזה ונתן למשמשו לקפל לו את הטלית והתפלין. לכן, הטוב ביותר שאדם יקפל את הטלית והתפלין שלו. אבל אין חיוב בכך ע"פ ההלכה ואפשר לתת לאחר לקפלם ובפרט אם ממהר ללימודו וכדו'.
