הנה כתב בחזו"ע (שבת ח"ג, עמ' נב בבאו') שמפתחות העשויות לפתיחת מכונית (באופן שלא נדלקת נורה במכונית) לא הוו ככלי שמלאכתו לאיסור אלא ככלי שמלאכתו להיתר, בפרט אם משמש המפתח להוצאת חפץ היתר מין המכונית, ע"ש. ויש לחלק בין מכונית שהדרך להוציא ממנה גם דברי היתר לבין תיבת דואר שהדרך להוציא ברוב ככל המקרים דואר שהוא מוקצה בשבת כדוגמת חשבונות חשמל, גז, וכו', וכן מודעות של פרסומות וכו', וזה יותר דומה למה שכתב בחזו"ע (שם) בתחילה שאם המפתח מיועד לפתיחת המנוע הוא כדין כלי שמלאכתו לאיסור. ורצינו לומר שאולי מכיון שבדואר נמצאים גם דברי דואר המותרים לקריאה בשבת כדוגמת עלונים וכו', אולי זה דומה למפתח של מכונית שפותח גם את המכונית. או שמא יש לומר שבמפתח של מכונית הוא משמש מחצה לפתיחה ומחצה למנוע, משא"כ בדואר שיש ברובו חשבונות האסורים בקריאה. ויש להביא ראיות לכאן ולכאן מד' הפוסקים וגם מדברי מרן זצוק"ל, ולענ"ד יש להקל בזה ולחושבו ככלי שמלאכתו להיתר וראיה מדברי מרן זצוק"ל בספרו הליכות עולם (ח"ג עמ' קצט) בדין סיר, ועוד. ולא ראיתי לעת עתה למי שדן בזה, ועוד חזון למועד לפלפל בזה.
