נפה אינה משמש לכלי אכילה, אלא היא מכשירה את הקמח שהוא לא ראוי לכלום, לאפיית לחם וכיוצ"ב. והנה מרן בש"ע (סי' קכ ס"ה) כתב, סכין של שחיטה, יש מי שאומר שא"צ טבילה, ע"כ. ומבואר בביאורי הגר"א (שם, ס"ק יא) דה"ט משום דלא חשיב כלי סעודה מפני שעדיין הבשר טעון בישול או צליה, דלאומצא לא קיימא. מרדכי. והוסיף שם (ס"ק יד) שסכין של שחיטה אין משתמשים בו בדברים אחרים, שמקפידים עליו שלא יפגם, וכמש"כ התוס' (שבת קכג: ד"ה וסכינא) ומשום הכי חשיב מוקצה מחמת חסרון כיס, כמש"כ בש"ע (סי' שח ס"א), ואין הולכים כאן אחר הראוי, אלא אחר התשמיש בפועל, ע"ש. ואם כן, גם הנפה של הקמח דמי ממש לסכין של שחיטה משום שהקמח עדיין צריך אפיה. ועי' בהליכות עולם (ח"ז עמ' רסז) שכתב דרחיים או מדוכה ששוחקים בהם קפה בלבד, אין צריכים טבילה, כיון שהקפה צריך בישול ואין אוכלים אותו בעינו, ע"ש מש"כ בזה. ואם כן ה"ה בענייננו. וכן יש לדמותו נפה זו למספריים שחותכים בו ירק, שא"צ טבילה, כמש"כ הזבחי צדק (סי' קכ ס"ק כח) בשם הפרישה והט"ז (שם ס"ק ז) והש"ך (שם ס"ק יא) והכנה"ג (הגה"ט, אות ח) ועוד, ע"ש. ובספר אשרי האיש (יו"ד ח"ב, עמ' עח) כתב דנפה לניפוי קמח אפי' עשויה ממתכת אין צורך להטבילה, כיון שאין זה כלי אכילה, אלא תשמיש דתשמיש, ע"ש. וכ"פ בחוט שני (פסח, עמ' קו) והיינו טעמא משום שנפה אינה כלי סעודה, ע"ש. וכ"פ בספר טהרת כלים (פרזיס, עמ' רצב). וכ"פ בנפש חיה (מע' ט, אות א עמ' נט – ס). וע"ש בהערות הגר"מ מאזוז. ואף שראיתי לכמה אחרונים שהחמירו בזה לטובלו ללא ברכה ובפרט לבני אשכנז, לפי דעת מרן הש"ע וההליכות עולם הנ"ל, מבואר דאין חיוב לטובלו. הלכך להלכה, נפה אף זו העשויה ממתכת, אין חיוב לטובלה. ולפי כל הנ"ל גם מערוך, אף העשוי ממתכת, אינו חייב טבילה. ולגבי כותש שום שיש לו חלק ממתכת שכותשו, נראה שיצטרך לטובלו בלא ברכה ודמי למספריים שחותכים בו ירק שנאכל חי וכמו שכתבנו לעיל לגבי מקלף.
