לא צריכים כלים מיוחדים אבל יש להזהר כדהלן הנה בסוגיא של דגים שעלו בקערה [חולין קיא, ב] נחלקו הראשונים גבי קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת. דעת ספר התרומה [סימן סא] דאם הקערות והיורה שניהן בני יומן הכל אסור אפילו כולן נקיות וכו'. וכן דעת הסמ"ג [לאוין קמ וקמא נג] והסמ"ק [סו"ס ריג בהג"ה אות ט] ושערי דורא [סימן נז], התוס' [קיא, ב סוד"ה הלכתא] והר"ן. ונאמרו בזה ג' טעמים: א. משום דלא דמי לדגים שעלו בקערה, דשאני הכא שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה והוי טעם שני באיסור. ב. כשהטעם שני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים וחוזרין ואוסרין הקערות והמחבת. [תוס' שם]. ג. חיישינן שיתערבו טעם החלב והבשר בעצמם שלא אמצעות המים [הר"ן].
מאידך, דעת הרמב"ן, הרא"ש, והרשב"א שאם הקערות נקיות, אע"פ שהן בני יומן הכל מותר, כיון שהוא ג' נ"ט, הבשר בקערות, והקערות במים והמים בחלב, וכשם שמתירים בכה"ג בדגים שעלו בקערה ה"ה הכא. ובב"י הכריע כהני שיטות דמסתברא כוותיהו וכן פסק בשו"ע. ואילו הרמ"א פסק כספר התרומה ודעימיה.
והנה בכה"ח [ס"ק לח] הביא דברי הזב"צ [אות כט] שכתב שגם לספרדים דקים להו כפסק מרן שאפילו שניהם בני יומן, הוי ליה נ"ט בר נ"ט דהיתרא ומותר הכל. מ"מ המחמיר בזה תע"ב כיון שפוסקים רבים אוסרים. וכ"כ הכנה"ג [הגב"י אות לז], מהרנ"ח [ח"ב סימן סח], מהרימ"ט [סימן קכב] ,ברכ"י [בשיורי ברכה אות ג] בשם הרב בית יהודה, שראוי להחמיר הגם שלהוראה קי"ל כמרן השו"ע.
לאור האמור לעיל יש לדון במי שיש לו כיור אחד בביתו (דע שבדורות שעברו כמעט לכולם זו היתה המציאות שהיה להם רק כיור אחד), כיצד לנהוג בו וכדלהלן:
א. מותר להדיח כלי בשר בכיור אפילו ברותחין, ואחר כך להדיח באותו כיור כלי חלב ולהדיחן ברותחין, ואף על פי שיש שומן בעין בסירים ובצלחות של הבשר. ומכל שכן כשיש עמהם מי סבון. [ילקו"י איסור והיתר כרך ג' דין הכשר כלים].
ובשו"ת אג"מ [יו"ד סימן מב] כתב שמותר להדיח כלי בשר וכלי חלב בכיור אחד. וסיים שכמעט ולא שייך למצוא איסור במציאות בכיורים של זמננו. ובספר חוקותי תשמורו [להרה"ג עזרא שרים שליט"א פי"ט סעיף ד] כתב ובלבד שיזהר שלא להניחם יחד בכיור אלא ידחם זה אחר זה ע"ש. אולם, אחרונים יעצו למי שיש לו כיור אחד שיניח בכיור כלי פלסטיק ועליו ידיח הכלים, וכל פעם יחליף ביניהם.
ב. אם מונחים בכיור בו זמנית כלי בשר וכלי חלב יחד יש להזהר לכתחילה שלא לערות עליהם מים רותחים, אע"ג שכתב הרמ"א שאם עירה מים רותחים על כלים של בשר וחלב ביחד אפילו שומן דבוק בהם הכל שרי, מ"מ אין לעשות כן לכתחילה. וכפי שכתב הש"ך [ס"ק כ] להקשות על דברי הרמ"א שהרי עירוי אוסר כדי קליפה ולכן יש לאסור בכדי קליפה, אא"כ שני הכלים נקיים דאז מסתפק הש"ך אם נאסרים. ומ"מ לכתחילה אין לעשות כן. ואולם מים רותחים הבאים מהברז דינם ככלי שני. וי"א שאם הבוילר דלוק אזי דינם ככלי ראשון. [פתחי תשובות].
היות וקי"ל [סימן צא' ס"ד] דעירוי מבשל כדי קליפה, א"כ אסור לערות מכלי בשרי על כלי חלבי מים רותחים, אע"פ שאין בכלי חלב, וכ"ז דוקא בזמן ששני הכלים בני יומן, וכפי שפסק הרמ"א, ובאופן דלא נפסק הקלוח, דאז טעם בשר וטעם חלב באים כאחד, כי הם עוברים מקצה אל קצה, ולא הוי נ"ט בר נ"ט [ט"ז ס"ק יג]. ובכרתי [ס"ק י] כתב דהוא חומרא בעלמא. וכתוב בת"ח בשם או"ה דאפילו במערה מכלי של איסור על כלי של היתר אין לאסור רק הכלי שבא קלוח העירוי עליו ע"כ. [ש"ך ס"ק יח].
