עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם קובעים ירושה על הכרת הקול שלו

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 07.05.2021

שאלה:

כן הרב זה השאלה שלי מישהו שלא מוכר למשפחה הביא עדים המכירים את קולו של שמעון שהוא אחינו, ואנו האחים מכחישים דבריו שהוא לא אח ולא פח, מה נאמנותו של פלוני הזה.

תשובה:

הפת"ש [ס"ק א] ציין למסגרת השלחן [ס"ק א] ולעטרת צבי, ולספר מאמר קדישין [להגאון קים קדיש בן קים קדיש זצ"ל] שכתבו בשם תשובת עבודת הגרשוני [סימן קי], אחים שידוע שיש להם אח במדינת הים, ובא אחד ואמר שהוא אחיהם ורוצה לחלוק בנכסי אביהם, והם טוענים שאין מכירין אותו, והוא מביא עדים שמכירין אותו מחמת קולו שהוא אחיהם, אבל לא בפרצוף פנים כי בא בחתימת זקן, ופסק דאין בעדותם כלום. עכ"ל.
ושם בתשובה כתב הטעם בזה, אע"ג דבפרק גיד הנשה [חולין צו, א] מבואר שיש לסמוך אטביעת עינא דקלא לענין איסורא כמו טביעת עינא דפרצוף פנים, דאלת"ה היאך סומא מותר באשתו וכו', מ"מ נראה דדוקא היכא דליכא ריעותא המגרע כח דטביעת עינא דקלא, אבל בנידון דידן שהם רואים אותו ואין מכירים בטביעת עינא דצורה, פשוט הוא שיש לנו לומר שאין לסמוך אטביעת עינא דקלא. ע"ש.
והפת"ש בסוף דבריו ציין למש"כ בחו"מ סימן פא' [ס"ק יג'], שם הביא ג"כ תשובת חתם סופר [חו"מ סוף סימן ב'] שכתב דאפילו בשני עדים המכירים בטביעות עינא דקלא אין להוציא ממון, מכל שכן בעד אחד לצרפו עם עד שראה, כמבואר בסוגיא ריש פרק האשה שלום [יבמות קיד, ב]. ע"ש.
ויעוין לקמן בסעיף ו' בערך לחם שכתב דאם בא אחד וטוען שהוא אח, ויש עדים שאומרים שמכירים אותו בטביעות עין, אף שיצא בלא חתימת זקן וחזר בחתימת זקן, נאמנים, ומהריב"ל מסופק בזה.
האם אפשר להוציא ממון ע"י טביעות עין של קול או מראה
הגמרא בחולין [שם] דנה מה עדיף סימנים או טביעות עין, ומסיימת הגמרא דטביעות עין דקלא עדיף שאם לא כן היאך סומא מותר באשתו, ובני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא. ועוד שהרי אם באו עדים שפלוני הרג את הנפש, ומעידים על סימנים בגופו של ההורג אין ממתים אותו, ואילו באו ואמרו יש לנו טביעות עין עליו, הורגים אותו. ולכאורה מבואר בגמרא שטביעות עין דקלא, שוה לטביעות עין רגיל, ואפשר לסמוך על זה.
אמנם, בסנהדרין [סז, א] גבי הכמנת עדים דמסית, תני כיצד עושין לו, מדליקין את הנר בבית הפנימי, ומושיבין לו עדים בבית החיצון, כדי שיהיו הן רואין אותו ושומעין קולו והוא אינו רואה אותן, וכתב רש"י דאי לא מצי חזו ליה לא מצי מסהדי עליה לחיוביה קטלא, ואף על גב דשומעין קליה דמצי אמר לאו אנא הואי, ע"ש. ולכאורה מבואר ברש"י שלא מהני טביעות עינא דקלא שהרי מחוייבים לראותו בעין. ותירצו הפוסקים בכמה אנפין.
בשו"ת עבודת הגרשוני [סימן קי] תירץ דודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא הואי שומעין לו, ולא יוכלו לחייביה קטלא, אבל היכא דליכא הכחשה בדבר, יש לסמוך על טביעות עינא דקלא, ויעוין בזה אריכות דברים בשו"ת שבות יעקב [ח"א סימן ק].
הפרי חדש [הלכות עכו"ם] תירץ דלא מדמינן טביעות עינא דקלא לטביעות עינא דעלמא אלא לענין איסורא, שיהא סומא מותר באשתו וכל אדם בלילה. עוד תירץ דהכא לא סמכינן אטביעות עינא דקלא, משום דמסתמא המסית מדבר בלחישה, ומשתנה הקול וכו' וזה עיקר, עכ"ד.
בקצוה"ח [סימן פא' ס"ק יג] הביא את תירוציו של הפרי חדש, וכתב ולי נראה עיקר כדבריו הראשונים, והעיקר דלא מהני טביעות עינא דקלא אלא גבי איסור, ואפילו על סימנין סמכינן באיסורא, אבל להוציא ממון לא מהני סימנין, ה"ה טביעות עינא דקלא לא מהני, וכן בדיני נפשות לא מהני טביעות עינא דקלא, ומצי אמר לאו אנא הוא. וכ"כ בשלטי גבורים [סנהדרין ח, א מדפי הרי"ף].
ובנתיבות [שם ס"ק ז] כתב דמהני טביעות עינא דקלא בממון, דהא חמירא איסורא מממונא לענין סימנים, ואם מהני טביעות עינא דקלא לענין איסורא, כל שכן דמהני לענין ממון, והא דלא מהני בטביעות עינא דקלא בדיני נפשות, היינו משום דבדיני נפשות בעינן ראיה וידיעה, מה שאין כן בדיני ממונות דמתקיים בידיעה שלא בראיה, כמבואר בסימן ל' סעיף יד, ע"ש. ובמשובב נתיבות השיב הקצות, שאין זה ענין כלל לידיעה, דשמעון בן שטח שראה הרוג מפרפר, ואמר לו מי הרגו או אני או אתה אלא שאין דמו מסור כו', זה מיקרי ידיעה שלא בראיה, שהרי לא היה שם בשעת מעשה, אלא דאח"כ נודע לו בבירור מעשה אשר כבר נעשה מצד ההשערה, וראיה הוא מה שהוא רואה בשעת מעשה. אבל טביעות עינא דקלא, אי נימא דמהני והוי היכרא מעליא, הוה ליה ראיה ממש, שאין כאן אומדנא דמה לי רואה או שומע, דכל שמשיגו באחד החושים בכלל רואה הוא כשאין צריך לכח המשער, אלא על כרחך דטביעות עינא דקלא קליש טובא ולא סמכינן אהכרה דיליה כלל, וה"ה בדיני ממונות לא מהני.
ובשער המשפט [סימן לה ס"ק ג] כתב שאישתמיט להפוסקים את הירושלמי, ששואל את הסתירה, למה בגיטין מועיל טביעות עינא, ובמסית צריך להדליק נר, ותירץ הירושלמי שלכן צריך לראותו כדי לשמור עליו שלא יברח וילך להסית אחרים. ולאור זאת כתב השער משפט שאין להוציא דברי הגמרא בחולין מפשוטם, וטביעות עינא דקלא מועיל בכל גווני לענין עדות.
אולם, ביפה עינים דחה את התירוץ, וכתב שבירושלמי התירוץ הוא דאמר איש פלוני, ולא משום טביעות עינא דקלא, יעו"ש. [חשוקי חמד סנהדרין סז, א].
כיון שזה מחלוקת אינם יכולים להוציא ממכם המוחזקים, וראוי לדון את כל זה בפני ב"ד מומחים.