עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם קובעים ירושה על פי DNA

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 06.05.2021

שאלה:

שלום הרב רציתי לדעת מה הדין בבדיקת דנ"א ובדיקת רקמות הדם לענין ירושה.

תשובה:

נאמנותו של המוריש כאשר אומר זה בני וזה אחי, או זה אחי אבי, או שאר היורשים אותו, דאף על פי שהודה באנשים שאינם מוחזקים שהם קרוביו, הרי זה נאמן, ויירשנו. ולקמן בסימן רפ' מובא שה"ה דכל היורשים יורשין בחזקתן. דהיינו כאשר באים עדים ואומרים שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו, אף על פי שאינם עידי ייחוס ולא ידעו אמיתת היחוסים, הרי אלו יורשים בעדות זו.
אולם, זה כמה שנים שהחלו הפוסקים לדון גבי מה שהומצא ע"י מדענים ורופאים הנקרא בדיקת רקמות דם HLA]], (בדיקה זו נעשית ע"י דגימת דם, אשר מתוכה מפרידים את התאים הלבנים ובודקים בהם את האנטיגנים HLA, אותם האנטיגנים המופעים על פני התאים הלבנים מצויים על פני תאי כל רקמות הגוף של הנבדק. כ"כ במאמר תורני של הרב דיכובסקי על שלילת אבהות באמצעות בדיקת רקמות הדם. ואין זו בדיקת דם לברר את סוג הדם כפי שנהגו בעבר היינו A.B.O למשל אדם ששני הוריו בעלי דם A לא יתכן שיהיה לו דם מסוג B).
וכן בדיקת דנ"א DNA]], שהיא נחשבת כיום לבדיקה המתקדמת ביותר ורבים סוברים שהיא בירור מוחלט. במאמר תורני של הרב שמואל מרדכי גרסטן והרב יהודה שרשבסקי ביארו עפ"י מומחי רפואה שבדיקת דנ"א היא בעצם היחידה הבסיסית של גוף האדם הנקרא התא (cell), כאשר גוף האדם מורכב ממליארדי תאים. כל תא ותא מכיל בתוכו גרעין, ובתוכו מולקולות של החומר די אן אי [דנ"א], שהינו חומר התורשה "המדריך" את מערכות התא לייצר את החומרים הנחוצים לקיום ותיפקוד הגוף.
מולקולת הדנ"א מסודרת וערוכה במבנה הנקרא כרומוזום, כל תא ותא מכיל בתוכו 46 כרומוזומים, פרט לתא הזרע של האיש וביצית האשה שכל אחד מהם מכיל 23 כרומוזומים בלבד.
התא הראשון של העובר, הנוצר על ידי איחוד תא הזרע של האב עם ביצית האם, מכיל בתוכו 46 כרומוזומים 23 משל האב ו 23 משל האם. התא הזה מתחלק לשני תאים כאשר כל אחד מהם מכיל אף הוא 46 כרומוזומים, שהינם העתק מדוייק (או כמעט מדוייק) של הכרומוזומים שבתא הראשון. כל אחד משני התאים האלו מתחלק אף הוא לשני תאים, וכן הלאה. באופן זה הולך וגדל גוף העובר כאשר כל תא ותא שלו מכיל את 46 הכרומוזומים הדומים לאלו שבתא הראשון.
ישנם עוד הרבה כללים ופרטים כיצד לאמת בדיקת דנ"א, ולא באנו כאן לפרטם, אולם צריך לדעת שלבדיקה זו צריך מומחיות רבה ומיכשור מאוד מתקדם העולה הון תועפות ולכן לא בקלות מבצעים בדיקה זו, ולא בכל מקום, למעט מקרים מיוחדים.
ע"י בהדיקות הנ"ל ניתן לברר את הגנים הנמצאים בכל גוף העומד לפנינו. ועפ"י מחקרים הוברר שבדיקת דנ"א חדישה יותר משאר בדיקות שקדמו לה ואף יותר מדיוקים עד כדי רוב מוחלט כפי שנקטו כמה פוסקים כדלהלן. לבדיקות אלו ישנם השלכות רבות בהלכה, כגון בירור ממזרות, דיני כהונה, תשלום מזונות, קביעת יחוס לענייני ירושה, חלקי גופה לקשרם כאחד לעניין קבורתם יחד, הרשעת אדם במשפט, להתיר עגונה, זיהוי גופה לעניין אבלות. ועוד. לא באנו כאן לדון בעניינים השייכים לבתי הדין וגדולי הפוסקים להכריע בהם, שהרי נפקותות רבות וחמורות יש בזה, אלא רק הבאנו כמה מדברי הפוסקים שדנו בעניינים הנ"ל להיות לנו כמראה מקום.
הנה בשו"ת יביע אומר [ח"י אה"ע סימן ט] נשאל גבי בעל שטען שאין הבן הנולד לאשתו ממנו, ואינו מוכן לשלם דמי מזונות וחושד באשתו וכו', וב"ד שלחו את השנים לעשות בדיקת רקמות, ויצא שאין דם הבן מתאים עם הדם של האב. ועפ"י זה פסקו ב"ד שאין אותו אב חייב לשלם דמי מזונות. והגרע"י זצ"ל האריך בדין זה והעלה שלענין המזונות צדקו דברי ב"ד והוסיף שאין לפסול את הולד וכשר הוא לבוא בקהל.
ונביא כאן ת"ד בקצרה למען נעמוד על עיקרם של דברים. ואקדים שהרב דיבר רק בדין בדיקת רקמות הדם ולא על בדיקת דנ"א (וראיתי לכמה אחרונים שהבינו שדעת הגרע"י זצ"ל שדינם שוה, ועפ"י רופאים ששאלתי אמרו לי שהם שני דברים שונים, וכך מוכח מביאור הדברים האמורים לעיל בתחילת דברינו). מובא בגמ' נדה [לא, א], ת"ר שלשה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים, והמוח שבראשו, והלובן שבעינים, אמו מזרעת אודם, ועור ובשר ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה.
ומבואר שהאשה מזרעת אודם שהוא כולל הדם, נמצא שהדם בא מן האשה, וא"כ לדעת חז"ל, אין בדיקת הדם מעידה כלום על היחס של הבן לאב. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר [חלק יג סימן קד] שהביא מ"ש הגאון הראש"ל הגרב"צ עוזיאל בשערי עוזיאל [ח"ב שער מ פ"א סעיף יח] שפסק בזה וז"ל: כל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב למזונות ילד זנונים, אין סומכים על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב, שכן קבלה מרז"ל שלשה שותפים באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן וכו', אמו מזרעת אודם וכו', והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. עכ"ל.
וסיים בשו"ת ציץ אליעזר שם, שדבריו נאמנו מאד וכו', ובאמת שהבדיקה המדעית ע"י בדיקת סוגי הדם, אינה יוצאת מגדר אומדנא והשערה בעלמא, כפי שאנו רואים שבמקרים רבים, מה שהמדע קובע כיום לוודאות מוחלטת, כעבור כמה דורות המדע בעצמו קובע אחרת, ומבטל את מה שקבע בודאות מתמול שלשום, וזאת לפי התפתחויות החדשות שמגלים המדענים לאחר מכן. וידועה דעת גדולי הפוסקים שאין להסתמך ולקבוע הלכה ע"פ אומדנות הרופאים. עכת"ד.
וכן הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל [אה"ע סימן ח] הסכים לדברי הגרב"צ עוזיאל הנ"ל, וסייעו מהגאון בעל חתם סופר שלא רצה לסמוך בשום הוראה על הרופאים. ולכן כל בדיקה מדעית כעין זו בטלה ומבוטלת נגד קבלת חז"ל הנאמנה שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש. ע"ש. גם בשו"ת דבר יהושע להגרי"מ אהרנברג [ח"ג אה"ע סימן ה] נשאל אם אפשר לסמוך על בדיקת הדם כדי לקבוע אבהות של ילד כסימן מובהק, והוא כותב: אומר אני ח"ו לא יעשה כן בישראל, שאין זו דרך תורה הקדושה. ובספר נשמת אברהם [אה"ע סימן ד עמוד ל] כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאין להסתמך על בדיקת דם לשם קביעת אבהות. ומ"מ סיים שאם הבדיקות מפורסמות ומקובלות בכל העולם ע"י הרבה נסיונות ברורים לדבר אמת מסתבר שגם מצד ההלכה אפשר לסמוך על זה ע"ש.
והנה הפוסקים ציינו לההוא עובדא שהובאה בספר חסידים [סימן רלב] וז"ל: מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם (בשו"ת יבי"א שם ציין שזהו רב סעדיה גאון, וי"א דאינו מוכרח) באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול, ואשתו היתה מעוברת. לימים מת האדון והניח כל הממון והלך העבד והחזיק בנכסיו, ויאמר העבד אני בנו. כשגדל הבן שהולידה שמע שמת אביו הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד ונתחתן בגדולי הדור, והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל עד ששם לפניו אלו הדברים. נתן לו עצה ודבר אל המלך וכן עשה, שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה, וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם כי הוא גוף אחד, ולקח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו שבא. עכ"ל.
ולכאורה מוכח מן המעשה הנ"ל שעל ידי בדיקת הדם אפשר לקבוע אבהותו של האב. וכ"כ הרה"ג ר' אברהם אהרן פרייס בספר משנת אברהם על ספר חסידים [ח"א סי' רצא], שבמקום שיש בירור גמור אין צריכים לעדים. והבחינה שבחן רב סעדיה גאון היא בירור גמור, כי מה שמתברר ע"י חכמת הטבע אמת הוא.
וכ"כ הרה"ג רבי חיים דוד רגנשבורג במשמרת חיים [סימן לז], שבדיקות הדם יוצאות מגדר אומדנא או השערה, כי ההנחה המדעית שהדם הנוזל בעורק הולד הוא מאותו סוג הדם של מולידיו, הוא חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל, ולכן הוכחות כאלה הרי הן ודאות והחלטיות, שאפילו אם יהיו עדים נגדן יש להכריע את הכף כמותן, והעדים יהיו בעינינו כשקרנים, וכמ"ש [כתובות טז, א] סהדי שקרי נינהו. ע"ש.
אולם, הנה בספר אליה רבה [סימן תקסח ס"ק טו] הקשה מהסוגיא בב"ב [נח, א] באחד ששמע מאשתו שהיתה מספרת שרק אחד מעשרה בניה מבעלה, והשאר מאחרים בזנות, וציוה שכל נכסיו יהיו לבן אחד מבניו, ולא ידעו למי מבניו הוריש נכסיו, והורה רבי בנאה לבניו של זה, שילכו ויחבטו על קבר אביהם, עד שיגלה להם למי נתכוון, הלכו וחבטו על קבר אביהם, חוץ מבן אחד שלא הלך, ופסק רבי בנאה שכל הנכסים לבן הזה. ע"כ. וכתב הרשב"ם דאין זה אלא שודא דדייני. וקשה אמאי לא עביד רבי בנאה כההיא דרב סעדיה גאון.
ובחידושי הרש"ש [ב"ב שם] עמד ג"כ ע"ד רשב"ם ותירץ דאולי הרשב"ם בא ליישב בזה קושיית הא"ר, מדוע לא עשה כההוא מעשה דספר חסידים, משום דאכתי לא יוודע בזה צניעותו אשר נתכוון האב גם לזאת, א"נ משום שע"י הנסיון של הספר חסידים, יתגלה שהשאר ממזרים, ורבי בנאה לא רצה לפרסם פיסולם על ידו, אבל הנסיון שלו אינו אלא הודעת צניעותו יותר משאר אחיו. עכת"ד הגרע"י זצ"ל.
ובשו"ת נזר הכהן [ח"ב אה"ע סימן לד] הביא ג"כ כל הנ"ל באריכות והעלה דגם על בדיקת דנ"א אין לסמוך לעניין ממזרות. ולענין תשלום דמי מזונות סבר ג"כ דהמוציא מחבירו עליו הראיה. ע"ש.
שו"ר במכתב שיצא מבית דינו של הגר"ש ואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל [הובא בפרויקט השו"ת בר אילן] והם היו חתומים עליו, דעל פי בדיקה דנ"א לא ניתן לנשל יורש שמוחזק לנו בבנו. וכן אם בא פלוני וטוען שהוא יורש ויש בידו בדיקת דנ"א, אזי אם אין עוד יורשים ניתן להאמין לו כיון שאינו מוציא מאף אחד, אבל אם יש יורשים אחרים, אינו יכול להוציא מהם עפ"י בדיקה זו, דאין זה אלא כרוב, וקי"ל שרוב אינו מוציא מהמוחזק. וכן אם מוחזק לנו בפלוני שהוא בנו, ואח"כ מביא אחד האחים בדיקת דנ"א שאין זה אחיהם, אין הם יכולים לנשל את אותו אח מהירושה, וה"ה שאין האב יכול לנשל את בנו בכה"ג אם הוחזק לנו כבנו.
בספר שמרו משפט [להגאון ר' שלמה זעפראני שליט"א ח"א סימן נג] כתב שיש לדון האם להסתמך על בדיקת דנ"א ולהכריע בספיקות בירושה עפ"י בירורה. וכגון עובדא דמרי בר איסק בגמ' ב"מ [לט, ב] כאשר בא אח ממדינת הים וטוען שהוא אח של בני המשפחה הבאים לירש את אביהם. והראה עפ"י הבדיקה הנ"ל המאשרת שהוא בן האב. האם תחשב בדיקה זו כאומדנא דמוכח להכריע במשפטי הירושה.
וציין לדברי הרא"ש [כלל ק"ז סימן ו' ד"ה ועוד, הו"ד במרן הב"י סימן ט"ו] דכתב שיש לילך בתר אומדנא בממונות. ואחת מהראיות שהביא היא הגמ' ב"ב שם דאמר רבי בנאה לבנים היורשים זילו חבוטו לקברא דאבוכון וכו' כנ"ל, ופסקינן התם מטעמא דשודא דדינא כנזכר ברשב"ם שם. ומוכח דע"פ אומדנא אפשר להכריע בשודא. אבל הכא שנכסים בחזקת האחים ולולא הבדיקה אין בכח הבן לבוא ולומר אני הבן [עיין חו"מ סימן רפ' ס"א וס"ו, ואה"ע סימן קס"ג ס"ג], א"כ לא נוכל להוציא את ממון הירושה שהוא בחזקת האחים וליתן לו חלק אלא בעדות ברורה.
וכתב לדון אולי בדיקת דנ"א נחשבת כאומדנא דמוכח וסימנים מובהקים טפי. ובספר קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל [ח"א סימן קלה'] כתב עפ"ז דאין לבצע בדיקת דנ"א ע"מ שלא להרבות פסולים. ומשמע ממנו דכ"ז רק לכתחילה, אבל בדיעבד יש בכוחה לברר. והביא הגר"ש זעפראני שליט"א כמה פוסקים הסוברים דטביעת עינא דקלא מהניא להוציא ממון, כפי שכתב נתה"מ [סימן פא ס"ק ז] וכן היא דעת מרן השו"ע לענייני ממונות כמבואר בהלכות עדות [סימן ל' סי"ד] דמהני טביעת קלא דעינא. ואע"ג שקצה"ח [סימן פא' ס"ק יג] חולק ואומר דלא מהני. מ"מ, בבדיקת דנ"א היות והוא קרוב למאה אחוזים ונחשב לעדות ברורה, יתכן דמהני לכו"ע עכ"פ לדיני ממונות, ולשיטת הפרי חדש כפי שהביאו קצוה"ח [שם] מהני טביעות עינא דקלא אפילו לדיני נפשות.
ומיהו, למסקנה נראה דעת השמרו משפט דע"י בדיקת דנ"א לענין ממונות אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, אבל לענין ממזרות לא ביאר דבריו.
ובספר דיני ממונות למו"ר הגר"א פרץ שליט"א כתב דשמע ממו"ר הגרח"פ שיינברג זצ"ל דבדיקת דנ"א מועילה לברר בירושה. וג"כ הביא ראיה ממעשה דרבי בנאה הנ"ל ומדברי הרש"ש. ע"ש. ומסקנו היא דבדיקת דנ"א היא כמעט רוב מוחלט, ואף כי רוב לא מוציא ממון, רוב גמור מוציא ממון כמ"ש התוס' [סנהדרין ג, ב ד"ה דאי].
והוסיף כי בדיקה כימית וכל בדיקה דומה מועילה באיסורין, וראיה מיור"ד סו"ס קא', דאם מצאו מים בראש כבש מתוך עשרה שחוטים ולא נודע לאיזה כבש, אפשר להשוות את הראש לגוף ולדעת על פי זה, אשר מוכח מזה דבבדיקה מהני להכשיר איסור.
וגם מדברי הגר"א פרץ שליט"א נראה שאין דעתו לסמוך על בדיקת דנ"א אלא לענייני ממונות ולא לממזרות וכדומה.
למעשה נראה שרוב הפוסקים לא רצו לסמוך על בדיקת דנ"א וכ"ש שאר בדיקות אלא לענייני ממונות ולא לענייני ממזרות. ומ"מ עדיין יש הרבה מה לדון לענייני יחוס וקבורה וזיהו פלילי וכדומה. ודבר זה וכיוצא בו לא שייך להכריע בו אלא לגדולי הדור היושבים על מדין וכל מקרה לגופו.