אם הפקיד אצלו ביישוב והביא פקדונו במדבר, אינו מקבלו ממנו, אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי ביישוב כדרך שהפקדתיו אצלך ביישוב. ואם כשהפקידו אצלו אמר לו אני רוצה לצאת למדבר, והשיב הנפקד גם אני רוצה לילך למדבר, הוי זכאילו פירש לו על מנת שאחזירנו לך במדבר, ויכול להחזיר לו במדבר.
ובטור כת' דאם הנפקד מקבל עליו אחריות צריך המפקיד לקבלו במדבר ובודאי גם הרמב"ם מודה בזה דאז ה"ל מדבר כישוב וכן מוכח בב"י ע"ש עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דבתוספתא פ"י דב"ק איתא דהאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום ונ"ל הטעם שהרי לא הפקידו אצלו מדעתו מיהו היינו דוקא כשמחזירה ליד הבעלים הא לא"ה בעינן מקום המשתמר ברשות הבעלים כמו שכתבתי בר"ס רס"ז עכ"ל לילך. ורש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ד פסק דבעי ג"כ שיאמר אי בעינא אהדר לך ע"ש. ש"ך:
קיבל פקדון בעיר ורוצה להשיבו בחוף הים
הטעם שאין יכול השומר להשיב את החפץ במדבר, משום שאינו מקום שמירה [כ"כ רש"י בב"ק קי"ח, א] וכשם שקיבל את הפקדון במקום המשתמר צריך להשיבו במקום המשתמר, לכן בנידון שלך כיון שהיה מקום מתשמר יכול להשיב לך שם אע"פ שאינו ראוי לעשות כן אם זה מטריח.
א"כ יש לדון בראובן שקיבל מעות לשמירה מאת שמעון בביתו, ועתה נפגשו שניהם בחוף הים או במקוה או בכל מקום שאינו משתמר, ורוצה עתה ראובן בהזדמנות זו להשיב את הפקדון לשמעון, אולם שמעון משיבו שאינו חפץ לקבל את המעות בחוף הים או המקוה כיון שאין מקום זה משתמר לכספים, מה הדין.
על פניו היה נראה שאין חילוק בין מדבר לחוף הים או לכל מקום אחר שאינו משתמר ויכול שמעון לסרב לקבל את המעות במקום כזה. אולם אחר העיון נראה ברור שהחילוק ביניהם גדול, שהרי בשעה שהשומר רוצה להשיב את הפקדון במדבר טוען המפקיד כנגדו שאינו רוצה לקבלו כיון שיש במדבר חשש סכנה שהרי יש הרבה שודדים במדבר ואין הוא יכול להשתמר מהם עתה בשעה שיקבל את המעות, משא"כ שהשומר משיב את המעות למפקיד בחוף הים או במקוה אין זה בגדר חשש סכנה עכשוית לכסף שסוף סוף המפקיד נמצא במקום המשתמר אלא שהוא רוצה להיכנס לים לשחות או למקוה לטבול ואין מי שישגיח על כספו, על זה משיב השומר ואומר לו שלא יכנס לים או למקוה אלא ישמור מעותיו בכיסו ואין שום סכנה עתה, אלא מה נאמר שהחשש הוא על סכנה העתידה לבוא על כספו, בזה אנו לא חוששים, וכמו שמצאנו בדיני הלוואה בסימן עד' שבשעה שהגיע זמן החזרת ההלוואה יכול הלוה להחזיר את ההלוואה אפילו בעיר אחרת שלווה ממנה אע"ג שיש ביניהם כמה מדברות לעיר שבא לוה בתחילה. חזינא מהתם שלא חוששים לסכנה העתידה לבוא כל זמן שעתה בעת ההשבון אין שום סכנה רק חשש עתידי.
ראובן קיבל שק תפו"א לשמירה משמעון ועתה פגש ראובן את שמעון בחתונה ורוצה להשיב לו את פקדונו
לאור האמור בתשובה הקודמת יש להסתפק מה יהיה הדין אם ראובן רוצה להשיב פקדון לשמעון בשעה שלא נוח לשמעון לקבלו, כגון ראובן קיבל שק תפוחי אדמה לפקדון משמעון ועתה פגש ראובן את שמעון בחתונה, רץ ראובן להביא את השק תפוחי אדמה מרכבו ונתנו לשמעון בשעה שהלה משמח חתן וכלה, האם שמעון יכול לדחותו לזמן אחר. אין מדובר כאן ששמעון צריך להוציא הוצאות מכיסו עבור שמירת הפקדון או צריך איזה חברת הובלות להחזיר את הפיקדון לביתו שבכה"ג יש מקום לדחות את ראובן לזמן אחר מצד שמפסידו ממון. אלא כל הנידון כאן הוא משום אי נעימות או נוחיות בעלמא של שמעון, ואכן שאלה זו יש לה השלכות רבות בחיי היום יום כאשר השומר מחזיר איזה חפץ לבעליו במקום שלא נוח לבעלים לקבלו מה יהיה הדין.
לענ"ד נראה שיש לחלק שאם כל הבעיה של שמעון נובעת מאי נוחות וכדומה, על זה כתב השו"ע בסעיף א': 'בכל מקום שירצה הנפקד להחזיר למפקיד פקדונו, צריך לקבלו. אפילו נתנו לו בעל כרחו חשיבה נתינה, ופטור'. אמנם אם מחמת השבת הפקדון לשמעון ימנע ממנו השתתפות במצוה כגון בנידון דידן שיפסיד שמעון את מצות שמחת חתן וכלה שהרי הוא מתבייש להיות נוכח שם עם שק תפו"א [אא"כ יש שם מקום שיכול להניחו בצד שמור וכדומה] בזה יכול הוא לדחות את ראובן לזמן אחר שיש לנו לומר דאם על אבדון ממונו של שמעון חסו שיכול לדחות את ראובן לזמן אחר אם יהיה לו הפסד מעות, כ"ש שיש לו הפסד מצות וצ"ע לדינא.
ו יש אומרים שדוקא אם הוסיף ואמר השומר במפורש שאם ארצה אחזיר לך את הפקדון במדבר [ש"ך ס"ק ז בשם המהרש"ל]. ובערוך השולחן כתב שכן משמע מלשון הש"ס [ב"ק קי"ח א] אמנם באמת דבכה"ג אין זה רבותא כלל, והטור והשו"ע לא הזכירו זה. [וכמדומני שגירסא אחרת היה להם בגמ' וכ"מ מהרע"ב, ולשון רש"י שהביא בב"י אינו כגירסא שלנו, והרמב"ם בפ"ז מפקדון השמיט כל דין זה וצ"ע].
