הזמנה עם פסוקים

ראשית יש להבהיר כי יש איסור לכתוב פסוקים על גבי הזמנות, ויש כמה טעמים בדבר: שמביא את פסוקי התורה לכדי ביזיון שמשליכים אותם בפח האשפה, וטעם נוסף משום שאסור לכתוב פסוק שלם או חלק מהפסוק, רק ג' תיבות ולא יותר. רמב"ם בתשובת פאר הדור (סימן ד') שלחן ערוך (יורה דעה סימן רפ"ג סעיף ד') ט"ז (שם).

ביאור הדבר דהנה רבינו ירוחם ספר אדם וחווה נתיב השני חלק ב דף י"ט מביא מה שכתב הרמב"ם בתשובותיו פאר הדור סימן ד בנוגע לכתיבת פסוקים וז"ל "מעשה במי שרקם בטליתו פרשת ויאמר והוכיחו גדול העיר ולא קיבל ממנו, וע"ז ענה הרמב"ם מעשה זה חטא הוא ואינו נכון כלל ואסור משני טעמים: האחד שאין לכתוב מן התורה פסוקים אבל יכתוב ג' תיבות ולא יותר וכו', ואולי תאמר שזה דווקא שכותב על הספר ובדיו אבל לחרותו בזהב או לרקום בבגדים מותר, דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה וה"ה ברקמה והטעם השני לאסור המעשה הזה והוא נכון וחזק מן הראשון, לפי שהעושה כן מביא פסוקי תורה לידי זלזול וזה ביזוי תורה בלא ספק, וכן נפסק להלכה לאסור כתיבת פסוקים בשו"ע יור"ד (סימן רפ"ג סעיף ד') והביא שם הט"ז את שני הטעמים לאיסור האיסור לכתוב פסוק בודד וחשש לבזיון, וכן פסק המשנ"ב (סי' תרל"ח ס"ק כ"ד) על אלו שכותבים הפסוק בסכת תשבו שבעת ימים ע"ג דלעת בסוכות שאסור לעשות כן דיכול לבוא לידי בזיון. ואמנם הש"ך (שם ס"ק ו) מיקל בטעם הראשון שמותר לכתוב גם פסוק בודד אם אין חשש שיגיע לידי ביזיון, ועל פי זה כתב שנתפשט המנהג להקל בזה ולכן הקילו לכתוב פסוקים על מפות של ס"ת דמאחר שהם תשמישי קדושה אסור לנהוג בהם בזיון ושוב לא יבואו לידי זלזול

ומכל מקום לענייננו יש לערער על הנוהג שנתפשט לשלב פסוקים בהזמנות כי קרוב שיבואו לידי בזיון ובשו"ת אגרות משה (חלק יור"ד ח"ב בסימן קל"ב) כתב וז"ל "ואני בעצמי נזהרתי שאף על ההזמנות לחתונות בני ובנותי לא כתבתי שום פסוק אף לא קול ששון וקול שמחה וכן הוא מן הראוי לכל אדם להתנהג".

טעם נוסף לאיסור הוא עפ"י מש"כ בשו"ת עבודת הגרשוני סימן י"ז שאסור לכתוב פסוקים כדי שלא לערב דברי חול עם דברי קדושה וכך אני נוהג ולפי"ז אין לערב פסוקים בהזמנה שהוא דברי חול.

נמצא שיש ג' טעמים מדוע אין לכתוב פסוקים על גבי ההזמנות:

א. שאסור לכתוב יותר מג' תיבות לבד, רק כשכותבים ספר שלם.

ב. שעלול להגיע לידי ביזיון.

ג. שאין לערב קודש עם חול.

איברא דמטעם אחרון אין להחמיר ויש לחלק בין הזמנות לחתונה לבין עיתונים וכדומה, עפ"י מה שכתוב בשו"ת כתב סופר (חלק אבן העזר סימן כ"ב) שהזמנה לסעודת מצוה אינה דברים של חול אלא שבין כך נכון להחמיר בזה מטעמים הנ"ל.

וכן פסק בשו"ת רב פעלים (חלק ד' סימן ל"ב) שאסור לכתוב דברי קדושה על גבי ההזמנה לחתונה וז"ל "נעשה חדשות בארץ להדפיס ניירות בכתיבה אשורית להזמין בהם אנשים לשמחת חתן וכלה ויש שכותבים בהם גם כן פסוקים 'מצא אשה מצא טוב' וכיוצ"ב האם מותר לכתוב בכתב אשורית ניירות אלו אשר סופו לילך לאיבוד כי כל איש יקרא בהם לשמחת חתן וכלה אינו שומר אותם אלא זורקן בביתו זה ודאי אסור וצריך לגעור ביד העושים בו". עכ"ל.

ואף אם שינה את צורת כתיבת הפסוק מצאנו בפוסקים כמה אופנים שבכל אופן טעון גניזה ונמצא שעדיין גם במקרים דלהלן יש להחמיר ולא לכתוב את הפסוק ונכתוב כמה דברים הנוגעים לענייננו:

א. אם כתב את הפסוק בצורת קשת או עיגול, כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פרק כ' הערה 72) שצריך גניזה, ודייק כן מהא דאיתא בשו"ע (סי' רפ"ח סעי' ט') דכשכתב מזוזה באופן שהשורה מתעגלת, פוסל את המזוזה, נמצא שרק מצד דיני מזוזה זה פסול, אבל בכל אופן יש עליו קדושה וחייב בגניזה. וכ"כ הגר"ח קנייבסקי בתשובה שהובאה בספר גנזי הקודש (אות ל"ט).

ב. אם הוא משנה את תיבות הפסוק מכתיב מלא לכתיב חסר או להיפך ואין העניין משתנה על ידי כך. כך מבואר בפת"ש בסי' רפ"ג סק"ב לגבי תורה חתומה נתנה, וכן מוכח מדברי השו"ע בסי' קמ"ח סעיף כ"ז שאין מחזירין ספר תורה אם יש בו חסירות ויתרות כשאין משתנה העניין, ומשמע שעל כל פנים קדושתו עליו וצריך גניזה.

ג. אפי' אם שובר את האותיות באמצען על ידי קוים לבנים אבל עדיין ניכר הכתוב בו צריך גניזה. כך מדוייק מהשו"ע אורח חיים סי' ל"ב סעיף כ"ה שכתב שמותר להפריד אותיות שהיו דבוקות זו בזו ואין חשש של "שלא כסדרן" כיון שצורת האות היתה ניכרת לפני כן. ונמצא שעל כל פנים לעניין גניזה יתחייב בגניזה.