מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו אחד שכר אדם או בהמה או כלים, אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר.
נלמד [ב"מ קי"א ע"א] מדכתיב [דברים כ"ד ט"ו] "לא תבוא עליו השמש". ובסמוך [סעיף ב'] יתבאר דהכובש שכר שכיר עובר בחשמעון לאוין, מ"מ לא כתבו הרמב"ם [פי"א משכירות ה"א] והטור והמחבר כאן אלא דעובר בלאו, משום דעל שאר הלאוין אינו עובר אא"כ אין דעתו לשלם לו כלל, משא"כ בלאו ד"לא תבוא" כו' עובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו [סמ"ע ס"ק א].
איזהו זמנו, שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו כל הלילה לא נתנו לו, עובר עליו בבקר משום בל תלין (ויקרא יט, יג). שכיר לילה זמנו ליתן לו כל היום לא נתנו לו, עובר עליו בערב משום ביומו תתן שכרו (דברים כד, טו). הגה: ופועלים דידן, שאין עושין מלאכה עד הלילה, כיון ששקעה עליו חמה עובר עליו משום ביומו תתן שכרו (דברים כד, טו) ואם עשה מלאכה עד הלילה, יש לו זמן כל הלילה אף על פי שלא שכרו (בפירוש כן, ודאי) אדעתא דהכי אגריה (נ"י בשם תוספת פרק המקבל).
גם בימנו רוב מקומות העבודה של יום מסתיימות קודם שקיעת החמה, ולכן יש מצוה של "ביומו תתן שכרו". מיהו יש לברר בכל עבודה כיצד מנהג המקום, ומה סיכמו בניהם לגבי שעות העבודה אם הוא קבלנות או שכירות וכדומה.
שילם לפועל בהמחאה [צ'ק] האם הציל עצמו מאיסור 'בל תלין'
בצ'ק שהתאריך בו הוא ליום התשלום, ובשעה שנותנו לו הבנק עדיין פתוח ויכול הלה לקבל את שכרו, פסק בספר 'פתחי חושן' [פ"ט הערה לו] שרשאי בעה"ב לשלם לפועל שכרו בצ'ק זה, אף בעל כורחו של הפועל, מפני שפרעון בצ'ק מזומן דומה לפרעון בכסף ממש.
אמנם אם נותן צ'ק בשעה שהבנק סגור שבאופן כזה לא יגיע לפועל שכרו ביומו, יש אומרים שבכה"ג עובר בעה"ב באיסור בל תלין, מיהו אם מסכים הפועל לקבל צ'ק זה אינו עובר באיסור בל תלין, ומ"מ לקיים מצות "ביומו תתן שכרו" אינו אלא בכסף מזומן [עיין תשובות והנהגות ח"ג סימן תע]. בספר 'הלכה ברורה' [עמ' תפט] תמה על פסק זה דמאי שנא צ'ק זה מאם נתן בעה"ב משכון לפועל [הריטב"א קידושין מח, ב] שאינו עובר בבל תלין ולמה גרע צ'ק ממשכון.
אמנם אחרונים רבים נקטו שמכיוון שהיום מנהג העולם לשלם בצ'ק, ועל דעת כן נשכר הפועל, לכן בכל אופן שמקבל צ'ק עבור עבודתו, אינו עובר באיסור "בל תלין" וגם מקיים מצות עשה של "ביומו תתן שכרו". אכן יש מחלקים אם זה צ'ק דחוי או צ'ק מזומן וכן אם הוא צ'ק דחוי לזמן רב או לזמן מועט [עיין שו"ת משפטיך ליעקב ח"ו סימן לה ובשו"ת תשובות והנהגות שם].
ויש לציין שדעת הגרי"ש אליישיב זצ"ל ודעת הגר"ע יוסף זצ"ל שצ'ק בהלכה אין דינו ככסף כיון דמחוסר גוביינא [עיין בחזו"ע הלכות פרוזבול עמ' יא'], וא"כ לשיטתם אם שילם בצ'ק יתכן ועובר בבל תלין. [מיהו מגר"א פרץ שליט"א שמעתי להיפך שלדעתם צ'ק דינו ככסף, וצ"ע].
האם חייב בעה"ב למשוך כסף מהכספומט בשביל לשלם לפועל בו ביום
בספר אהבת חסד [ט, ז] כתב שאם יכול בעה"ב ללוות כסף בכדי לשלם לפועל בזמנו, צריך ללוות כדי לקיים מצות "ביומו תתן שכרו" [וכן הוא לקמן], ואין זו מידת חסידות אלא אפילו מצד הדין חייב לעשות כן, שכל שיכול להשיג מעות בקלות הרי זה בגדר "אתך" שבגמ'. ובשו"ע הגר"ז הלכות שאלה ושכירות [הלכה י"ח] מביא מהאר"י ז"ל שמדת חסידות להלוות כסף לשלם פועליו בזמנו. והעיד רבינו מהרח"ו ז"ל בספר ליקוטי תורה [פרשת קדושים] על רבינו האר"י ז"ל שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר, ולפעמים אין לו והוא לוה ונותן [בן איש חי שם]. ובסידור יעב"ץ [עמ' קכה ע"ב אות טו] כתב שמסתבר שהמהרח"ו לא דיבר באופן כשהפועל תבע את שכרו, שאם כן מה בא לחדש, פשיטא שכך צריך לעשות, אלא מידת חסידותו של האר"י ז"ל בא להשמיע לנו שאפילו באופן שהפועל לא תבע שכרו, מ"מ האר"י ז"ל היה מקפיד לשלם בזמנו אע"ג שיתעכב מחמת כן מתפילת המנחה.
מ"מ לדעת הח"ח שהוא חיוב מן הדין יוצא שאם יכול בעה"ב לגשת בקלות למכונת הכספומט ולמשוך מעות ולשלם לפועל את שכרו, מחוייב לעשות זאת. ויותר מזה אפשר לומר, שאף ללוות כסף מהבנק יתכן וחייב בעה"ב, דכיון שהיום רבים סומכים על היתר עיסקא עם הבנק ומושכים כספים מחשבונם אף שאינו בנמצא וסומכים על היתר זה, א"כ למה יגרע תשלום שכר שכיר משאר חפצי בעה"ב שמושך כסף מהבנק עבורם, ויתכן שאף זה בכלל "אתך" כנ"ל.
