היא חייבת לשלם את הכרטיס.
הנימוק:
כמה סיבות לחייב את הבת שביטלה את הכרטיס
חיוב הבת מחמת התנאי שהתנו ביניהם
ראשית, יש לדון לחייב את הבת מחמת הסיכום שסיכמו ביניהם בעל פה, ובאמת מצד סיכום על פה לא ניתן לחייבה, דאין זה אלא אסמכתא, שהרי כל אחת מהן סומכת בדעתה שחברתה תלך עימה לטיול, ולכן הסכימה להתחייב לשלם את הוצאות הכרטיס, ואסמכתא לא קניא [כמבואר בשו"ע (סי' רז ס"א)]. וכן מבואר בשו"ע (שם ס"ג) דכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו – הוי אסמכתא ולא קונה.
חיוב הבת מחמת דינא דגרמי
אולם, יש לדון לחייבה משום דינא דגרמי. וכמו שהביא הרמ"א (סי' יד ס"ה) את דברי המרדכי (סנהדרין תשז) שאדם שתבע את חבירו ללכת עמו לבית דין הגדול, ואמר לו חבירו לך ואני אבוא אחריך, והלך, ולא בא אחריו – חייב לשלם לו את הוצאות הדרך מדינא דגרמי.
ובנתיבות המשפט (סי' שלג ס"ק טו) ביאר שחיוב של מוציא הוצאות על פיו – הוא מדינא דגרמי. וכן הדין באמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, דחייב לשלם כמבואר בשולחן ערוך (סי' שלג ס"ח), וביאר הנתיבות המשפט שהוא מדינא דגרמי.
אכן האמרי בינה (דיינים סי' כא) נקט שמשום גרמי אין לחייבו, וחיובו הוא משום שבאותה הנאה שסמך על דבריו ללכת לבית דין הגדול – חייב עצמו לשלם על גרמתו, וכפי שכתב הבית יוסף (סי' צו) בשם הריטב"א שאדם יכול לחייב את עצמו בגרמא.
ובנידון שלנו נראה שלפי שתי הסברות יש לחייב את הבת שביטלה את הכרטיס, כדין מוציא הוצאות על פיו, הן לפירוש הנתיבות המשפט היות ועשתה על פיה, וחייבת מטעם גרמי, והן לביאור האמרי בינה באותה הנאה שסמכה עליה התחייבה על גרמתה.
שלש סברות לפטור את הבת ודחייתן
עד עתה ביארנו שיש לחייב את הבת – מדין מוציא הוצאות על פיו, אולם יש מקום לדון לפטור אותה ומפני שלש סיבות שנבאר אי"ה בסמוך:
א. מזיק בגרמי בשוגג
נחלקו הראשונים האם מזיק את חבירו בגרמי בשוגג חייב או פטור, דעת הרמב"ן (קונטרס דינא דגרמי) דחייב, משום דדגרמי נידון כאדם המזיק וחייב מעיקר הדין, ואדם מועד לעולם בין במזיד ובין בשוגג.
מאידך הש"ך (סי' שפו ס"ק א) הביא דעת הרבה ראשונים דחיובא דגרמי הוא משום קנס ובשוגג לא קנסו רבנן, והסיק הש"ך לעיקר כשיטה זו, ולכן המזיק את חבירו בגרמי בשוגג – פטור מלשלם.
[כן הוכיח הש"ך מדעת הטור, המחבר (סי' סו סל"ב), בעל התרומות (שער נאחלק ו), הראב"י והראב"ד, וכן הביאו התוספות (ב"ב כב: ד"ה זאת) את שיטת הריצב"א דדינא דגרמי הוא מטעם קנס, וכן הוא בתשובות רבינו אביגדור, וכן העתיק הרמ"א (סי' שפו ס"ג) שיטה זו להלכה.]
וכתב המנחת פתים (סי' רט ס"ד) שלדעת הש"ך שפטר גרמי בשוגג – הוא הדין שמוציא הוצאות על פיו וחזר בו בשוגג – יהיה פטור [והיינו לדעת הנתיבות המשפט שחיוב של מוציא הוצאות הוא משום גרמי].
ומעתה בנידון דידן מאחר והבת שביטלה את הטיסה – עשתה כן בשוגג, ללא כוונה להפסיד את חברתה, אם כן יכולה לטעון 'קים לי' כהש"ך ותיפטר.
אולם נראה יותר כי בנידון דידן אינו נחשב כמזיק בשוגג, אלא הבת שביטלה את הכרטיס הרי היא מזידה, ויתירה מזו מצינו בדברי הרמב"ם (פ"י מזכיה הכ"ד) גבי כלה שביטלה שידוך שחייבת מדינא דגרמי, ואף שודאי אינה עושה כן להזיק את החתן במזיד, מכל מקום נחשב כמזיד.
ומבואר דמאחר ופעולת הנזק נעשית עם כוונת היזק, אף שהיו סיבות נכונות להיזק אינו נחשב כאונס, והוא הדין הבת שביטלה את הכרטיס, אף שיש לה סיבה של אי נעימות – אין היא נחשבת כאנוסה.
אכן בשו"ת ישועות ישראל () הקשה על דברי הרמ"א ממה שכתב השולחן ערוך () דאם היה חולה ולא בא אצלה פטור, ומאי שנא דבמציל עצמו בממון חבירו – חייב, ותירץ דחולה שאני דאנוס הוא ואינו יכול לבוא, אבל בנידון דהרמ"א היה יכול שלא להפסיד את חבירו, אלא שהחליט להציל אחרים מסכנת גירוש, וחייב. והוא הדין בנידון דידן שהחברה רוצה לבטל את הטיסה מחמת אי נעימות – הרי היא מזיקה במזיד.
ב. הכרטיס טיסה תקף ויכולה לטוס לבדה
סברא נוספת לפטור את הבת מלשלם את הוצאות הטיסה עבור חברתה, דיש לומר שאף אחר שחברתה ביטלה את הטיסה – יכולה חברתה לטוס לבדה, ואף שטיסה לבד אינה מהנה כמו טיסה עם חברה, מכל מקום חברתה לא הזיקתה את גוף הכרטיס.
ואינו דומה לאדם שאומר לחבירו לך לבית דין הגדול ואבוא אחריך, דבזה היות והוצאות הנסיעה נועדו רק עבור הדיון עם חבירו בבית דין הגדול, כיון שחבירו לא הגיע לבית דין – הרי הוא הפסיד לו הוצאות אלו, אבל הוצאות של כרטיס טיסה אינם נועדו עבור השהייה עם החברה, אלא עבור עצם השהייה בטיול, אלא שהחברה משפרת את אווירת השהיה.
וכעין סברא זו כתב המנחת פתים (סי' קלא ס"ט) בשם הירושלמי (כתובות פ"ה ה"א) דהאומר לחבירו קח שדה פלונית ואני אשלם כך וכך, ולקח – אינו חייב לשלם, דהיות והחפץ שקנה גופו שווה ממון, לא שייך לחייבו מדינא דגרמי. וכן העתיק המחנה אפרים (שכירות סי' יח) דין זה להלכה.
ולפי זה בנידון דידן שכרטיס הטיסה עדיין בתוקפו – יכולה לטוס לבדה, ואין זה נחשב שהפסידה אותה.
אכן נראה פשוט דסברא זו אינה נכונה בנידון דידן, דהיות ואין הדרך לטוס לבד, ואין באפשרותה לטוס עם חברה אחרת – נחשב שהפסידה את גוף הכרטיס וכעת הערך של כרטיס זה אינו שוה.
ג. כלה שביטלה שידוך לדעת הראב"ד פטורה
נחלקו הרמב"ם והראב"ד (פ"י מזכיה הכ"ד והובא בשו"ע אבן העזר סי' נ ס"ג) גבי כלה שביטלה שידוך, אם חייבת לשלם לחתן את הוצאות הסעודה אם לאו, דעת הרמב"ם דחייבת, ודעת הראב"ד דפטורה, ולפי זה יש לדמות חברה זו שביטלה את הטיסה לאותה כלה שביטלה את השידוך, ולדעת הראב"ד תהיה פטורה.
אכן, לענין דינא לא ניתן לפטור את הבת על פי זה, מאחר והשולחן ערוך (שם) וכל הפוסקים נקטו כהרמב"ם דחייבת.
ונמצא למעשה דיש לחייב את הבת שביטלה את הכרטיס טיסה, וכפי שביארנו בתחילת התשובה דחייבת לשלם מדין 'המוציא הוצאות על פיו', וכדברי הרמ"א גבי אדם שתבע את חבירו ללכת עמו לבית דין הגדול, ואמר לו חבירו לך ואני אבוא אחריך, והלך, ולא בא אחריו, דחייב לשלם לו את הוצאות הדרך מדינא דגרמי. 1.לא כתוב בשו"ע בסימן שלג דהחיוב באומן הוא מדינא דגרמי, ואם כן מה הראיה משם, הרי אפשר לומר כדברי האמרי בינה דחייב לשלם משום שכאילו התחייב לשלם על גרמתו.
2. אין הנידון דומה לראיה שהרי גבי לקח שדה, השדה שוה ויכול למכור אותה לאחרים, אך כאן אינו שוה כלל וכמו שכתוב בהמשך.
3. לא מוגדר היטב מה הצד בהו"א לפטור את הבת, ולמה למסקנה היא חייבת.
4. לא מספיק מובן מאי שנא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ממה שנתבאר בגוף התשובה דהמוציא הוצאות על פיו חייב, ואיך נכנסת כאן מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.
