בחנות אם הם בודקים כל הזמן לא צריך לחשוש לטענתו. בספר חשוקי חמד [ב"ב לב, ב] הביא מעשה באחד שנכנס לבנק הדואר, ואמר לפקיד שלפני כמה שעות משך כסף אצלו ואחד מהשטרות שקיבל היה מזוייף, ושואל הפקיד דעפ"י נוהל הבנק אין אפשרות להחליף את השטר, אא"כ היה בודק הלקוח את השטר לפני הפקיד, אבל מרגע שיצא מהבנק, תו אינו יכול לחזור ולהחליף. ומעתה שואל הפקיד האם עפ"י הלכה יש חיוב להחליף לו.
והשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א דהנה אם המעשה היה אצל אדם פרטי שהחזיר לו הלוואה או קנה אצלו מקח, וטען המלוה או המוכר לאחר מכן שאחד השטרות היה מזוייף. יש לדון וכדלהלן:
כתב השו"ע [חו"מ סימן עה סעיף ט] וז"ל: מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך, והלה אומר איני יודע אם הלויתני או אם הפקדת בידי, ישבע היסת שאינו יודע, ופטור. ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך, והלה אומר יודע אני שהלויתני מנה או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם, ואין התובע צריך לישבע אפילו שבועת היסת. אבל אם רצה, יחרים חרם סתם על כל מי שנוטל ממונו שלא כדין. והנה מי שהיה חייב לחבירו כסף, והלוה החזיר את הכסף למלוה, ולמחרת בא המלוה וטוען ששטר אחד היה מזויף, והלוה טוען איני יודע אם אני נתתי לך את השטר הנ"ל, האם זה דומה לאיני יודע אם נתחייבתי, כיון שהרי בכל זאת כבר פרע, ואולי התחיל עכשיו חיוב חדש, או אולי זה דומה לאיני יודע אם פרעתיך, שהרי אם המטבע היה מזויף נמצא שלא פרעו, ונחלקו בזה הש"ך והט"ז.
הש"ך [חו"מ סימן רלב ס"ק טו] כתב וז"ל: פסק בתשובות רשד"ם באם שחייב לו בעד קניית חפץ או שאר דברים ונתן לו המעות, ואחר כמה ימים רוצה להחזיר מחמת שמצא מקצתם לא טובים, והלה טוען למה לא בררת אותם בשעת פרעון. ופסק, דאם הלה טוען שיודע בבירור שממנו לקח הרעים, והלה טוען ברי לי שנתתי לו טובים, נשבע הלה ונפטר, אבל אם טוען איני יודע אם הם שלי אם לאו, צריך לשלם ואין לו עליו אלא חרם סתם כדין איני יודע אם פרעתיך. וע"ש ופשוט.
אולם הט"ז [סוף סימן עה] כתב וז"ל: נמצא בנידון זה שכבר פרעו ונסתלק ממנו ועכשיו נולד הספק במטבע המזויפת, נוקי הדבר כמו שהיה בחזקה עד עכשיו, והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינן מזויפות, והוה עכשיו כתבעו תביעה חדשה, וזה טוען איני יודע אם אני חייב לך, שישבע היסת שאינו יודע ופטור, עכ"ל.
ובפתחי תשובה [סימן עה ס"ק כז] האריך בזה, והביא שנחלקו האחרונים בזה, והביא דעת הפנים מאירות והתומים, לחלק בין הלוואה למכר, שלגבי מכר אם היה הסלע טוב, מעולם לא נתחייב לו אפילו רגע אחד, א"כ אם אומר שאינו יודע שזה הוא שלו הוי כאלו אומר איני יודע אם אני חייב לך, אבל היכא שחייב לו מקודם בהלואה, אף אם היו כל מעותיו טובים בעת הפרעון, מ"מ מודה שהיה חייב לו מקודם, א"כ צריך לידע בבירור דווקא שפרעו במעות טובים, אבל אם אומר איני יודע, י"ל דהוי בכלל איני יודע אם פרעתי. וא"כ בעניננו אם הלקוח הפקיד כסף בבנק, דהיינו שהבנק היה חייב לו כסף, ולאחר שמשך נתעורר הספק, בזה נחלקו הט"ז והש"ך, ומשמע שרוב הפוסקים פוסקים כהש"ך דהוה איני יודע אם פרעתיך, אולם אם בא למשוך כסף על ידי צ'ק של אחר, שמעולם הבנק לא נתחייב לו כסף, בזה רוב הפוסקים סוברים, שדינו כאיני יודע אם נתחייבתי.
אך נראה, שבבנק הדואר אם כך הם הנהלים, אף אם הם לא על פי הלכה, היה אסור לפקיד להחליף את השטר, והוא מחויב לנהלים, ואם הלוקח רוצה לתבוע, שילך לתבוע את הנהלת הבנק המרכזי, שהם הבעלים של הבנק. אך בלאו הכי נראה שהנהלים הם הלכתיים, והם מבוססים, כיון שהבנק עובד עם מאות אלפי לקוחות, ואם הם יאמינו לכל אחד שהוא קיבל מהם שטר מזויף, הם יפשטו את הרגל. ועוד שמסתבר שהלקוח לא קיבל את השטר בבנק, כי פקידי הבנק הם בדרך כלל מומחים גדולים, ודבר נדיר מאד שהם יתנו שטר מזויף. ובפרט בימינו שכל כסף שמקבל הבנק נבדק ע"י מכונה לזיהוי שטרות וממילא כמעט ולא מצוי דבר כזה. עכ"ל.
זה היה בבנק אבל בחנות אם הם ודקים כל הזמן לא צריך לחשוש לטענתו.
