השאלה שלך נשמע אישית ומשפחתית וצריך לשמוע את כל הפרטים משני הצדדים, אני יכול להציג לפניך את הענין ותמשיך משם בעזרת ה'.
אחד מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה, אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת, הרי השכר שלו, שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו.
מקור: גמ' ב"ב [קמד, א] רב ספרא שבק אבוה זוזי, שקלינהו עבד בהו עיסקא אתו אחי תבעוהו בדינא קמיה דרבא, אמר להו רב ספרא גברא רבה הוא, לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. (וביאר הריטב"א דזה הוי כמי שאמר "ראו מה שהניח אבא והרי אני עושה ואוכל").
ועשה בהן סחורה אם היה ת"ח גדול כו'. הסמ"ע [ס"ק יב] כתב דלאו דוקא סחורה, אלא ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל, ג"כ אמרינן ביה כיון דהוא ת"ח דודאי לא טרח להיות לאמצע אלא לנפשו טרח. ובנתה"מ [ס"ק ה] כתב דלא הבין דברי הסמ"ע דכשטורח גופו אפילו בשאר אנשים השבח לעצמו, ועל כרחך כוונתו בהשביח ע"י שכירות פועלים. (יג) שאינו מניח תורתו שעה אחת. פירוש, אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם דרך ארץ, אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה, וזהו שמסיק המחבר וכתב שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו, וכ"כ הטור, לצורך אחרים. ובנמוק"י כתב דאין ת"ח נוהג בזמנינו, ובב"י הביאו וכתב עליו ואין דבריו נראין, ובד"מ הסיק כדעת הנמוק"י. [סמ"ע ס"ק יג].
האם נוהג דין ת"ח בזה"ז לענין מי שטרח בנכסי הירושה ומה גדר ת"ח
הסמ"ע [סקי"ג] כתב בשם הנמוק"י [ד"ה ונראה לי] דאין ת"ח נוהג בזמנינו לענין שטרח בנכסי ירושה שהשכר שלו, ודין ת"ח שוה לדין אחרים שאינם עוסקים כל כך בתלמוד תורה, והביא שכך כתבו המפרשים לגבי פטור חתן מקריאת שמע וכן בענין פטור מתפילה. ובד"מ מסיק כדעת הנמוק"י, ואילו הב"י כתב שאין דברי הנימוק"י נראים לו. ומזה שהביא השו"ע כאן דין תלמיד חכם שהשכר שלו, נראה שכך מכריע להלכה גם בזה"ז. וכך מוכח מכמה מקומות בשו"ע שמרן סובר שגם בזה"ז יש דין תלמיד חכם לכל ענין. יעוין עוד ביו"ד סימן רמג'. ובפת"ש [ס"ק א] כתב דבברכי יוסף [סימן ט"ו אות ג'] הביא בשם הגאון מוהר"ר אורי אשכנזי שדעתו לדינא גם כן דבזה"ז יש דין ת"ח, ותמה על הסמ"ע במ"ש דבד"מ מסיק כדעת הנמוק"י, שזה אינו, דמ"ש הד"מ ביו"ד סימן קמג' אם נוהג בזה"ז דין ת"ח, אין כונתו שמסכים לדברי הנמוק"י, רק שמחלק שם לענין מסים ובמי שמעליב ת"ח שרק בזה אין לנו היום דין ת"ח.
ומקורו בתשובת תרומת הדשן האומר דהיכא שהתלמיד חכם רוצה להוציא ממון, אמרינן דהאידנא אין לנו דין ת"ח, אבל להוציא מהת"ח ממון בזה מעמידין אותו על עיקר הדין שיש לנו ת"ח גם בזה"ז.
וכתב ערוך השולחן שהכל לפי ראות עיני ב"ד, וה"ה בכל טירחא בנכסים שעושה הוי לעצמו.
ובשו"ת יביע אומר [ח"ז חו"מ סימן י] דן בענין האם תלמיד חכם בזה"ז חייב בתשלום מסים, והעלה לדינא שכל תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד בכל עת פנאי שלו, אף על פי שעוסק באומנות או בסחורה או במלאכה לצורך פרנסת בני ביתו בריוח, פטור מכל מיני מסים ע"פ דין תורה, כל שתורתו קבע ומלאכתו עראי, ואסור לכוף עליו לשלם איזה מס שהוא, בין מס הקצוב לכל בני העיר באופן כללי, ובין מס הקצוב על כל איש ואיש שנקרא מס גלגולת, בין מס קבוע, בין מס שאינו קבוע אלא הוטל על בני העיר בשעת חירום וכיו"ב, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילו את המס הקצוב על כל איש ואיש, וכמו שפסק מרן השו"ע ביו"ד [שם ס"ב].
וכתב שגדר ת"ח הוא מי שעיקר לימודו בש"ס ובפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אף על פי שעדיין אינו בעל הוראה, ואפילו תלמידים הצריכים לרב להדריכם בנתיבות יושר העיון להבין להשכיל עומק דעתם של רבותינו חכמי הש"ס והפוסקים, ומ"מ אפילו ת"ח שעוסק באגדות חז"ל ומזכה הרבים בדרשותיו במוסר ובאגדה פטור מן המס, שיכול לומר קים לי כסברת הפוסקים הפוטרים אותי. ותלמיד חכם שתורתו אומנותו, שבכל עת פנאי שלו לומד תורה, אף שעוסק במסחר, יומיים או שלשה במסחר, ושלשה ימים רצופים עוסק בתורה, נחשב ת"ח שתורתו אומנותו, בצירוף שעות הלילה של ימי מסחרו, שאז הוא עוסק בתורה, נמצא רוב השבוע בקדושה, וכ"ש בהצטרף יום שבת קודש שלא ניתן אלא לעסוק בו בתורה [ירושלמי סוף פרק טז דשבת]. וכ"כ בשו"ת חקקי לב [חו"מ סי' יא דנ"ז ע"ד] ע"פ דברי הפוסקים. ע"ש.
על פי מה שדיברנו יש לך תמונה של הסוגיא אני מקוה שזה עזר לך, תחזור עלי אם צריך, בהצלחה.
