ראשית, צריך לדעת שגם בשני מיני אוכלים יש דין בורר כמבואר בראשונים באריכות. וכ"פ בש"ע (סי' שיט ס"ג) ולכן גם בשני מיני אוכלים צריך לברור מה שרוצה לאכול לאלתר שזה חשיב כאוכל מתוך מה שלא רוצה לאכול שזה נחשב כפסולת. ואמנם כאן שרוצה לאכול הגבינה ומנער את השמן אם כן חשיב כאוכל מתוך פסולת. ויש לזה ראיה מהש"ע בסי' תעה (ס"א) שכתב לגבי המרור בפסח שישקענו כולו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו, שלא יבטל טעם מרירותו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו וכו', ע"כ. והרי אם חל ליל פסח בשבת מדוע לא חשש בזה לאיסור בורר שמנער החרוסת מהמרור. אלא צריך לומר שמכיון שאינו רוצה לאכול מהחרוסת ומוציאה מהטעם הנזכר שם, חשיב כאילו מקלף פרי מקליפתו שמותר לעשות כן ואינו חשיב בורר. או שנאמר שהטעם הוא שמה שנמצא בידו חשיב דבר הנברר ואם כן מה שבידו חשיב אוכל והוא מתוך החרוסת שהיא דומיא דפסולת ואם כן הוא אוכל מתוך פסולת לאלתר שמותר (ואכן יש חקירה באחרונים מה חשיב דבר הנברר מה שנשאר בידו או מה שזורק לחוץ, , יעויין בחזו"ע שבת ח"ד עמ' רכט בבאו' ד"ה גביעי, ודו"ק ואכמ"ל). עוד יש לצרף את הראשונים שכותבים שאם בורר אוכל מתוך אוכל אין נפקא מינא אם בורר האוכל שאינו רוצה תחילה ובלבד שיאכל את האוכל שרוצה לאלתר (יעויין בב"י סי' שיט ובש"ע שם ס"ג ובביאור הלכה שם ד"ה ומניח. ויש עימי תשובה באריכות בנדון זה, ועוד חזון למועד). וכן מוכח להתיר מדברי הש"ע סי' שיט (סי"ד) ונו"כ שם. כל זה שייך גם בנידוננו. הלכך להלכה, מותר לנער השמן מהגבינה בשעת האכילה על מנת לאכול את הגבינה מיד.
