ראשית נעתיק כאן את ד' השדי חמד (ח"ז אסיפת דינים, מערכת חתן וכלה ד"ה וכבר) שצווח ככרוכיא על המנהג שנתפשט באיזה מקומות שמתייחדים ארוס וארוסתו ומטיילים זה עם זו כאח ואחות ובאים לידי חיבוק ונישוק. ובתוך דבריו (לקראת סוף הדיבור) הביא מספר קדמון אחד (שלא ידע את שמו ושם מחברו) שכתב שהתקינו והכריזו ומינו ממונים על העבירות ולגדור דבר הארוסים שלא יכנסו בבית הארוסות עד זמן כניסתם לחופה, ע"ש. ושמא מכאן המקור היה להנהיג שלא יפגשו שבוע לפני החתונה שאז הלבבות מתקרבים. ובאמת בלי כל קשר לנידון השאלה, ציך לזה זהירות רבה ולעשות גדירות כדי חלילה לא להגיע לידי מכשול. וכתב בספר אשרי האיש (להגרי"ש אלישיב זצ"ל חלק אבן העזר ח"א עמ' נו – נז) נוהגים שאין נפגשים זה עם זה שבוע לפני החתונה. ואמנם טעם מנהג זה אינו ברור, ואע"פ שיתכן שהטעם הוא משום דם חימוד, לא די בטעם זה. ופעם התיר הגרי"ש אלישיב לחתן וכלה לשמש כקווטר בתוך שבוע זה. אכן בזיווג שני אפשר להקל להיפגש בשבוע שלפני החתונה, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ולדבר בטלפון, אם יש צורך, מותר בשבוע שלפני החתונה כי מנהג זה אינו דין ואינו מובא בש"ס או בש"ע. ומותר לכלה להסתכל על החתן בשבוע שלפני החתונה. וכן מותר לשלוח מכתבים זה לזה בשבוע שלפני החתונה, אך לא ביום החופה, ע"ש. וראיתי בספר אריה שאג (תשובות הגר"ח קניבסקי, עמ' תשלד) שנשאל בטעם ומקור למנהג שאין הכלה והחתן נפגשים שבוע לפני חתונתם. והשיב שהטעם הוא שלא יקוצו וגם משום דם חימוד, ע"ש. והיינו שיש חשש שתראה דם חימוד ותהיה חופת נדה. ויסוד זה הוא מד' הש"ע (יו"ד סי' קצב ס"א). וכ"כ האדמו"ר מחב"ד (הו"ד בליקוטי הוראות בענייני שידוכין עמ' 127 אות עט) שבשבוע שלפני החתונה נמנעים החתן והכלה מלהתראות אפי' ביום, ע"ש. ועי' בקובץ תשורה (תשנ"ו, עמ' 29) שהביאו בשמו שגם אין לדבר בטלפון בשבוע זה. ובפלא יועץ (ערך כלה) כתב שיש מקומות שנהגו שהחתן והכלה לא נפגשים מגמר קשר השידוכים, עד החופה. וכך מנהג קצת ערי טורקיה, ע"ש. וכמדומה שאין מי שנוהג בזה היום, מלבד אולי בחוגים חסידיים. ויש שכתבו הטעם דבלאו הכי ראוי למעט בפגישות בין האירוסין לחתונה, אם כן נהגו להפריש לגמרי שבוע לפני החתונה. ובודאי דכל זה אינו מדינא, וכמו שכתב באשרי האיש דלעיל. והוא מטעם דאחר שכבר הכלה הכירה את החתן וראתה אותו כמה פעמים, אם כן אין חשש. וגם קביעת מועד החתונה נעשה זמן רב קודם שבוע זה. ובפרט בזמנינו שיש שנוטלות כדורים כמה ימים לפני החתונה ולא יתכן לחשוש לדם. ועי' בשדי חמד (מערכת חתן וכלה, אות כב) שכתב שהיה מנהג קדום בירושלים שהחתן והכלה הולכים להתברך בשבוע שלפני החתונה מרבנים וחכמי העיר, ע"ש. ומוכח שלא היה מנהג שלא להיפגש בשבוע זה (וזכורני שהלכתי לבדי למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל יומיים לפני חתונתי לבקש ממנו ברכה, וכשהגעתי אליו ביום שישי, שאל מתי אתה מתחתן, והשבתי לו ביום ראשון, ושאל מדוע באתי לבדי ולא הבאתי הכלה איתי. ובאמת אני בעצמי לא נמנעתי להיפגש בשבוע שלפני החתונה כשהיה צורך, אחר שידוע לי שאצל הספרדים לא נהגו בזה מקדמא דנא כמו שבררתי כן אצל כמה חכמים. וכן אמר לי מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א שבזמנו לא נהגו בכך שלא להיפגש עם הכלה שבוע לפני החתונה, והיה מנהג זה רק אצל אחינו בני אשכנז). ועי' בילקו"י (שובע שמחות, ח"א עמ' קכב) שהביא שיש מקפידים בזה ויש שאין מקפידים בזה. וכן היה המנהג אצל הספרדים שהחתן הולך אצל הכלה קודם החופה ומגיעים יחד אל החופה וכו'. ואמנם ראוי מצד ההנהגה לאמץ הנהגה זו שלא להיפגש שבוע לפני החתונה, כי בלאו הכי ראוי למעט ככל האפשר בפגישות קודם החתונה. ושם בבאו' הביא בשם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שאמר שאם כבר, היה ראוי שלא להיפגש שבועיים קודם החתונה כדי שאם תראה דם חימוד תספיק לספור ז' נקיים, אבל שבוע קודם החתונה, אין בזה ענין ע"פ ההלכה. והורה להלכה כמה פעמים למעשה שמותר להם להיפגש לצורך, ע"ש. ומ"מ לדבר בטלפון וכיוצ"ב, אין לחוש, ובפרט כאשר יש צורך בזה. ומש"כ הגרי"ש אלישיב דלעיל שיש להקל בזיווג שני, הנה אי מטעם דם חימוד שמא אפשר להקל יותר בזיווג שני. אבל לטעמים הנוספים שכתבו בזה שלא יקוצו וכן שיש למעט בריבוי פגישות נראה דאין חילוק בין זיווג ראשון לשני, ואדרבה בזיווג שני יש חשש יותר למכשול, כידוע. וע"ע בספר מעדני מלך (ח"ב עמ' 292) ובשו"ת יבי"א (ח"ו חאו"ח סי' מג אות ג) ובשו"ת בית נאמן (ח"א חלק אבן העזר סי' ג אות ד). הלכך להלכה, המנהג שנהגו לא להיפגש שבוע לפני החתונה אין בו חיוב, ומצד ההנהגה טוב לאמץ מנהג זה בשאפשר שהרי ממילא טוב להימנע מריבוי פגישות עד החתונה. ואם מוכרחים החתן והכלה להיפגש מכל סיבה שהיא, אין בזה חשש. וכן מותר לדבר בטלפון או להתכתב במייל וכיוצ"ב. ומי שרוצה להתחסד גם בזה, אשרי לו. ויש שכתב שבזיווג שני קיל טפי. אבל לפי מה שכתבו הטעמים שנאמרו בזה, גם בזיווג שני טוב להימנע.
