כיום בבתי חולים כאשר אישה יולדת, לפני שהיא משתחררת מבקשים לדעת את שמו של הילד, כך רושמים אותו מידית במשרד הפנים ללא צורך שאחד מההורים יגש בעצמו למשרד הפנים וכו'. בהנחה שאנו יודעים איזה שם ינתן לרך הנולד, האם מותר לומר להם ובכך גם חוסכים זמן ותור במשרד הפנים?

בספר חסד לאברהם (אזולאי, מעין ב נהר נב) כתב, ונוהגין שלא לקרוא שם לילד עד אחר המילה שמאחר שכבר נסתלק הערלה והטומאה אז יחול עליו סוד הנשמה, ר"ל נשמה של הנפש ובזה יקרא בשם האדם הישראלי, ע"ש (ועי' בזה עוד בספר נועם אלימלך, פ' שמות ד"ה או יאמר). ובאמת סייעתא שיש לקרוא לילד דווקא ביום המילה ולא לפני כן, מצינו בתרגום יונתן בן עוזיאל (פ' ויחי בראשית מח, כ)"ויברכם ביום ההוא לאמור", ברי יברכון בית ישראל ית ינוקה ביומא דמהולתא לאמור, ישוינך ה' כאפרים וכמנשה וכו', ע"ש. והמפרשים נתחבטו בבאור דבריו שכתב 'ביומא דמהולתא', וכי במועד אחר לא מברכים את הילדים, אלא מכאן יש סמך שביום המילה יברכו את התינוק ויתנו לו שם. ומקורות לקריאת שם בעת הברית מצינו לעוד כמה ראשונים. עי' בספר זכרון ברית לראשונים (כללי המילה לר' יעקב הגוזר עמ' 94). וכן יש לזה מקור מפירוש התפילות והברכות לר' יהודה בר יקר (רבו של הרמב"ן) ובסידור ר' שלמה מגרמזייא (עמ' רפז). גם בסידור אוצר התפילות בפירוש דובר שלום מביא טעם למנהג זה שכאשר נימול הילד והגיע לתכלית שלימותו, שלימות ישראל, נקרא אזי שמו לפי תכונת שלימותו, ע"כ. ועי' בקובץ תל תלפיות (כרך ג, עמ' 20) מש"כ בזה. וע"ע במפרשים על הפסוק בבראשית (ה, כט) מש"כ בזה [ועי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תרד) שהביא שבספר כורת הברית (סי' כד אות כ) כתב שאם נדחה הברית, יפרסמו השם כשהאב עולה לתורה מיד לאחר שמונה ימים, ולא נהגו כאן כן. אמנם נראה שזכות לנשמת הילד כשקוראים לו שם ואין לאחר קריאת השם, וכל מה שיקרא לו האדם הוא שמו, ומבואר בכתבי הקדוש האריז"ל שהקב"ה מסובב ההורים שיקראו לילד שמו האמיתי, ואין לדחות הדבר, והיום מצוי שדוחין מילה מפני צהבת שבוע או שבועיים, וצ"ב אם בשבת אחרי יום השמיני יכריזו בעליה של האב שם לילד שלא לאחר עוד שזהו לטובת הילד. ומיהו שמעתי שהשם שייך לנשמה שמתקדש במילה, ולכן נהגו לדחות קריאת שם ששייך לשורש הנשמה עד אחר המילה. ושו"ר שבשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' י) הביא כן מספר חסד לאברהם להגאון מהר"א אזולאי, ע"ש. ונתן עוד טעם לזה שע"י שקורין שם, עלול לשלוט בו כישוף (כמש"כ דעת זקנים בעל התוס' שלכן איחר למך לקרוא שם לנח) ולכן נותנים השם אחרי ברית מילה שהמצוה משמרתן. ורק אם כנראה ידחה לזמן רב, קורין השם לפני המילה, ואין בידי לקבוע בזה, אבל זה ברור אצלי, שאם נתאחר עד שלושים יום שיצא מכלל נפל, אין להניחו בלי שם לכו"ע, ואף שלא נימול עדיין, אין להניחו בלי שם, ע"ש]. וראיתי בשו"ת אבני ישפה (יו"ד סי' קצו ענף ו) שכתב, ואני תמה על מה מקפידים העולם שלא לגלות את השם מלפני הברית דמאי קפידא יש בדבר. ואם יודעים שלא ימולו בזמן, י"א שיתן שם עוד לפני יום השמיני וי"א דאחר ח' עדיף וכו'. עכ"פ לא מצאתי טעם לקפידא זו שנוהגים העולם, ע"ש. והגאון הרב שריה דבלצקי זצ"ל כתב לו שם דמה שמקפידים לא להזכיר שם הילד לפני הברית הוא מחמת עין הרע ובן פורת יוסף וכו', ע"ש [והנה מצינו אצל אברהם אבינו שנצטוה מפי הגבורה לתת שם לבנו יצחק עד שלא מל אותו. עי' בספר דברי מרדכי (עמ' קצ) מש"כ ליישב בזה. ויש שישבו שמכיון שכן נצטוה אברהם אבינו, עשה כן. כמו כן, אין להביא ראיה מבנימין שרחל קראה שמו ביום לידתו שמתה דשמא יש לומר שקשתה בלידתו ויצא ראשו חוץ לפרוזדור ושהה עד ח' ונימול מיד ומתה. וע"ע בירושלמי ברכות (פ"א ה"ו)]. ועוד יש לומר דכל מה שהראשונים כתבו וכן בחסד לאברהם דלעיל הוא לפרסם את שמו סתם, אבל כשאומר כן לצורך הנ"ל, אין קפידא, ובפרט שחוסך בכך זמן וטירחא שלא לצורך. שו"ר בספר זכר דוד (לרבי דוד זכות, ענייני מילה פרק א) שמותר לעשות כן דבכהאי גוונא אין זה נחשב לקריאת שם דרק שם שניתן בציבור ונקרא כך בפי כל הוא שמו, יעויין אבן העזר (סי' קכט סט"ז וסי"ח), ע"ש. ולכן אפשר ליתן שם לצורך מרשם האוכלוסין אף לפני הברית. ועי' בספר הליכות קטנים (עמ' ל) שכתב בשם שו"ת שם משמעון (יו"ד סי' כב) שעדיף שהאם או אחר יעסקו ברישום המוקדם מאשר האב, וטוב להשתדל שלא להוציא השם בפה, ע"ש. שו"ר שבספר כתר שם טוב (ח"א – ב, עמ' תקעט הע' תרסט) הסתפק אם היו נוהגים בעבר לקרוא שם ביום שנולד שהרי מצינו שיעקב ועשיו קראו להם שמות סמוך ללידתם. וכן מצינו בעוד כמה מקומות בתנ"ך. ומכאן נראה ברור כי לא היה להם מנהג זה שאנו נוהגים לקרות לו שם, דווקא בעת המילה, ע"ש. הלכך ע"פ ההלכה בשאלה שלנו, אפשר לומר את שמו, אם אכן ההורים חפצים הם בכך.