יש להמתין שש שעות שלמות אבל יש להקל בילדים וחולה האם צריך להמתין שעות זמניות בין בשר לחלב
הפת"ש [ס"ק ג] הביא בשם המהרי"ט ז"ל דכתב לדון אם צריך להמתין שש שעות זמניות. והנה הפר"ח [ס"ק ו'] כתב וז"ל, ולענין דינא נקטינן כדברי המחבר שלא לאכול גבינה אחר בשר עד שיהיה שש שעות. ומיהו לאו דוקא שש שעות, כגון בחורף שהימים קצרים כל שאכל בשר בשחר מותר לאכול גבינה בסעודת הצהריים, וכן אם אכל בשר בחצי היום מותר לאכול בערבית, אע"ג דליכא בין אכילה לאכילה אלא כמו ד' שעות בקירוב, וזה דבר מוסכם לכו"ע דהא לשון הגמ' [חולין קה, א] הוי, בהאי סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחרינא אכילנא, משמע דמסעודא לסעודא שפיר דמי כו', ע"ש.
ויעוין בגליון מהרש"א שהביא דברי הפר"ח ללא שום חולק ומשמע שמסכים לדבריו. ע"ש. וכן החיד"א בספרו שיורי ברכה [יו"ד סימן פט] הביא דברי הפר"ח וכתב עליו, 'לא לחייכו עליה, דגברא רבה אמר מילתא', סברת הפר"ח מדוייקת בסוגיא דחולין, וכן יש לדייק בדברי הרי"ף והרמב"ם ע"ש.
אמנם, בספר בני חיי [אות א] תמה על דברי הפר"ח, שאיך יתכן שבחורף אין הבשר מושך טעם יותר מד' שעות ואילו בקיץ מושך עד שבע שעות.
וכ"כ בשו"ת פרח שושן [יו"ד כלל א סימן א] שדבר זה לא יעלה על הדעת והאריך לדחות דברי הפר"ח, והעלה דאדרבה מוסכם הוא אליבא דכו"ע דבעינן שש שעות שלימות אף בימות החורף. ע"ש. וכ"פ הכו"פ, פמ"ג והחכמת אדם כדעת הכנה"ג דאינם זמניות ע"ש וכן המנהג.
אולם, בשו"ת אור לציון [ח"ה פי"ט ה"ב] הביא בשם עיקרי הד"ט [יו"ד סימן י אות ה] שכתב דדברי הבני חיי והפרח שושן אינם השגה על דברי הפר"ח, דאדרבה הכל יודעין דכח העיכול משתנה לפי קרירות וחמימות המקום והזמן, והנסיון מוכיח שבימות החורף העיכול מתהוה יותר במהירות ודי בשש שעות זמניות וההיפך בימות הקיץ. ע"ש. ולפ"ז הסיק האור לציון שבימות הקיץ טוב להחמיר כדברי הפר"ח ולהמתין בין בשר לחלב שש שעות זמניות.
אולם, להלכה נקטינן דלא כהפר"ח, שכ"כ בשו"ת יביע אומר [ח"א סימן ב] דהלכה כרוב הפוסקים החולקים על שיטת הפר"ח ופוק חזי מאי עמא דבר. ומ"מ, דייק הגרע"י זצ"ל [שם] דמלשון הרמב"ם שכתב 'כמו שש שעות', נראה דבשעת צורך אפשר להקל לאכול גבינה לאחר חמש וחצי שעות. ואילו בשו"ת אור לציון [שם ה"א] העיר על כך שאין לדייק כן ברמב"ם ובמאירי (בספרו מגן אבות סימן ט' שכתב ג"כ לשון "שישהה שש שעות או חמש כשיעור שבין סעודה לסעודה") אלא היות ומרן השו"ע לא העתיק לשון הרמב"ם אלא כתב "שש שעות", אין להקל בזה ושכן הורה הגאון ר' עזרא עטייה זצ"ל. ע"ש.
האם חולה יכול להקל מלהמתין שש שעות בכדי לשתות חלב
הפת"ש [שם] כתב בשם תשובת החת"ס [סימן ע"ג] דחולה השותה מימי חלב לרפואתו אפילו הוא רק חולה קצת א"צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה, ואחר שכבר בירך ברהמ"ז ישתה וירווח לו ע"ש. וכ"כ הבא"ח [ש"ש שלח לך אות יא] ובהליכות עולם [ח"ז אות ג']. וכ"כ בילקו"י [עמ' שצח'] שהיום אפשר להקל לחולה אפילו שאין בו סכנה לאכול דבר חלבי, ובלבד שימתין שעה אחת לאחר שאכל בשר. ובשו"ת מהרי"ץ [ח"א סימן פז'] הקל עוד יותר וכתב דלאו דוקא אם צריך החולה חלב לרפואתו, אלא ה"ה אם שותה חלב על מנת לחזק את גופו, יש להקל.
ומכח דין זה פסק בשו"ת יחוה דעת [ח"ג סימן נח] שיש להקל ליולדת כל שלושים יום לאחר הלידה שדינה כחולה שאין בו סכנה ודינה כנ"ל, וכן אשה מניקת שסובלת מחוסר חלב וצריכה לאכול מאכלי חלב יש להקל לה בהמתנת שעה אחת, וה"ה למעוברת שיש לה צער בזמן עיבורה.
ועתה ראיתי בשו"ת אור לציון [ח"ה פי"ט סט"ז] כתב דאעפ"י שמן הדין די לחולה בשעה אחת, מ"מ להלכה יש לחולה השוכב בבית החולים להמתין שלש שעות. וזה עפ"י הוראה שנתפשטה בבתי החולים בירושלים משמו של הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל להמתין ג' שעות. ושם בסעיף יז' פסק שה"ה ליולדת דעד חודש תמתין שעה אחת, ולאחר מכן תמתין שלש שעות כל זמן שהיא מניקה, וכשתפסיק להניק תמתין שש שעות. ואילו במעוברת פסק שדינה ככל אדם להמתין שש שעות, אא"כ היא חולה וחלשה, או שהיא מתאווה לחלב שיש להקל לה לאחר שלש שעות.
מה דינו של קטן לגבי זמן המתנה בין בשר לחלב
בהליכות עולם [ח"ז עמ' מב'] פסק שקטן אפילו שהגיע לגיל חינוך שאכל מאכלי בשר יש מקום להקל לו לאכול לאחר מכן מאכלי חלב, ללא שהיית שש שעות, ומי שמיקל לשהות שעה אחת יש לו על מי לסמוך. ואח"כ כתב שעד גיל תשע יש להקל, ואח"כ הוסיף שאפשר עוד להקל עד שנה אחת קודם גיל בר מצוה. וכ"ז מדובר באוכל חיוני ולא במעדנים ושוקלדים וכדומה.
היתר זה מבוסס על כך שיש מחלוקת ראשונים כמה זמן צריך להמתין אחר אכילת בשר, ובכה"ג יש לסמוך על דעת הרשב"א, הר"ן ורבינו ישעיה הראשון דסבירא להו שמותר ליתן לקטן איסור דרבנן בידיים, אע"ג שמרן פסק להדיא בהלכות שבת [או"ח סימן שמג'] דאין ליתן לקטן בידיים אפילו איסור דרבנן. [יעוין בשו"ת יבי"א [ח"א יו"ד סימן ד' וח"ג סימן י] בילקו"י [עמ' שצח'] שהרחיב את היריעה בענין זה].
ובשו"ת אור לציון [שם פי"ט סי"ד] כתב שמעיקר הדין קטן עד שלש שנים אין צריך להמתין כלל, ואילו מגיל שלש עד שנה לפני בר מצוה די בשעה אחת. אולם, ראוי לחנך את הקטן בהדרגה כבר מגיל חמש – שש לפי בריאות הקטן. ודבריו מבוססים על מש"כ בשו"ת אור לציון חלק ב' פכ"ו בבאורים לתשובה ח] שכל דבר שמותר לבן אשכנז יש להתיר לקטן מבני ספרד, והיות והרמ"א כתב שיש נוהגים למתין שעה אחת, ממילא יש להקל לקטן בכה"ג. ע"ש.
