יש להתיר מה הדין אם תחב כף לשני קדרות באחת היה פי ששים ובשניה לא
הפת"ש [ס"ק ד] הביא בשם ספר חמודי דניאל [כ"י] דאם תחב כף לקדרה והיה ששים, ואח"כ תחב את הכף לקדרה אחרת ולא היה ששים, ואח"כ חזר ותחב לראשונה צריך ב' פעמים ששים. והסיבה לכך דכיון שלא היה פי ששים בקדירה השניה נעשתה כל הכף איסור ולכן שתחב אותה פעם שניה בקדירה הראשונה צריך שוב פי ששים. וכ"כ בחכמת שלמה, אלא שחילק ואמר דאם היה גם בקדירה השניה פי ששים אין צריך ב' פעמים ששים משום דבלוע לא נעשה נבילה, וגם כאשר הוציא את הכף שוב אינו חשוב ככלי ראשון. ע"ש.
ומיהו, בערוה"ש [ס"ק יא] הביא דברי הפת"ש וכתב וז"ל, לא נ"ל לומר כן דכיון דעיקר יסוד ההיתר בנוי על מה שהבלוע לא נעשה נבילה, א"כ אין חילוק בזה שהרי הכף בעצמה גם מתחיבה ראשונה נאסרה ועכ"ז א"צ רק פעם אחד ששים, וא"כ גם כשאסרה את הקדירה השניה לא נתוסף בה עצם איסור והבלוע לא נעשה נבילה. ע"כ.
מה הדין אם תחב כף חלבית בקדירת בשר פעמים רבות
לענין אם תחב ב' פעמים את הכף לקדירה נחלקו השו"ע והרמ"א, לדעת השו"ע בעינן ב' פעמים ששים, ואילו לדעת הרמ"א די בפעם אחת פי ששים ותו לא, ובכה"ח [ס"ק כא] כתב שהספרדים צריכים לנהוג כמרן ולא להקל כשיטת הרמ"א, וכן פסק הזב"צ [ס"ק טז].
אולם, נחלקו הדעות מה דעת השו"ע אם תחבו את הכף יותר מב' פעמים, האם יצטרך פי ששים כמנין התחיבות או לא.
הש"ך [ס"ק ד] נקט שהשו"ע בדוקא כתב ב' פעמים ששים ולא כתב 'הרבה פעמים', משום דאזיל לטעמיה דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב וכו', ולכן כשתחבו פעם שניה שוב אין לומר דנעשה נבלה כיון שכבר נאסר הכף לא נעשה נבלה שוב.
מיהו, הפר"ח [ס"ק ד] השיג על הש"ך בזה וכתב דלדעת מרן בעינן פי ששים כנגד כל פעם שתחב את הכף אפילו פעמים רבות, וכתב על הש"ך דהוא בעצמו בס"ק כב' כתב בדעת הב"י בסימן קג' דלדידיה לא מבעיא בשר לחוד וחלב לחוד שנעשים חנ"נ אלא ה"ה לבשר וחלב המעורבים כבר נעשים חנ"נ שוב ע"ש. וכ"כ הכריתי [ס"ק ז] דלא כהש"ך. (ולשיטתם אכתי צריך לבאר מדוע א"כ נקט מרן לשון ב' פעמים, הוי ליה לומר פעמים רבות שהוא חידוש יותר גדול, וצ"ע).
מאידך, הפמ"ג [ש"ד ס"ק ד] הביא דברי הפר"ח ויישב את הקושיות על הש"ך, והסכים לדברי הש"ך דלדעת השו"ע בעינן ב' פעמים ששים ותו לא, וכ"כ בספר שולחן גבוה [ס"ק ה]. וכ"כ בכה"ג [הגהות ב"י ס"ק יב] וערוה"ש וכן היא מסקנת כה"ח [ס"ק כב]. [הביאם בספר דרכי איסור והיתר].
ובספר בן איש חי [פרשת קורח ס"ה] פסק כדברי השו"ע דבעינן ב' פעמים ששים, אלא שאם תחב יותר מב' פעמים יש להחמיר להצריך ששים כנגד כל תחיבה, ולא הקל רק בהפסד מרובה מטעם ספק ספיקא [שמא הלכה כהרמ"א שאפילו תחב הכף כמה פעמים לתבשיל, די בשיעור ששים, פעם אחת, ואת"ל שאם תחב הכף ב' פעמים צריך ב' פעמים ששים, ודנים כאילו היו ב' כפות, שמא ביותר מב' פעמים מודה מרן דסגי בב' פעמים ששים ולא יותר], ואפילו שספק אחד נגד מרן, מ"מ בהפסד מרובה יש להקל בספק אחד נגד מרן.
אולם, בספר הליכות עולם [שם] השיג הגרע"י זצ"ל על הבן איש חי ונקט דעבדינן ספק ספיקא נגד מרן אפילו ב' הספיקות נגדו. ולכן פסק שיש להקל בכל גונא גם בהפסד מועט.
והוסיף דמה שכתב רבינו יוסף חיים זצ"ל שרק אם ספק אחד מהספק ספיקא נגד מרן, סמכינן על הספק ספיקא, אבל אם כל אחד משני הספקות נגד מרן, לא עבדינן ס"ס כזה, ולכן הדגיש כאן שספק אחד בלבד הוא נגד מרן. וכ"כ בשו"ת רב פעלים [ח"ב יו"ד סי' ז] שאין לסמוך על ספק ספיקא, כששני הספקות נגד דעת מרן, ואפילו באיסור בישולי גויים. ע"ש.
מיהו, הגרע"י זצ"ל הביא כמה אחרונים שנקטו להדיא דעבדינן ס"ס הגם ששניהם נגד מרן, הלא הם הגאון ר' אליעזר די טולידו בשו"ת משנת ר' אליעזר [ח"ב יו"ד סי' י] דנקט שאע"פ שבספק ספיקא הזה, שני הספיקות הם נגד מרן, יש להקל. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק [ח"א יו"ד סי' ט]. וכן כתב הגאון מהרש"א אלפנדרי בתשובתו אשר בשו"ת הסבא קדישא [יו"ד סי' א דף עג ע"ד]. וכ"כ הגאון ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בספר טהרת המים [בשיורי טהרה מערכת ס אות ז] שאפילו כששני הספיקות כל אחד מהם נגד דעת מרן, יש להקל, כי אפשר שגם מרן יודה שבהצטרפות שני הספקות יחדיו יש להתיר. ע"ש.
