לא ילבש בבגדי אשתו

כתוב בתורה (דברים כב, ה) "לא ילבש גבר שמלת אשה" ו"לא יהיה כלי גבר על אשה" ומכאן למדנו שאסור לגבר ללבוש מלבושי אשה וכן לאשה ללבוש מלבושי גבר. ולכן ברור שאסור לגבר ללבוש נעלי אשתו, וכן להיפך. וכן אסור לאשה ללבוש את הגרביים של בעלה (וכ"כ הפוסקים שגבר לא ילבש משקפיים המיוחדות לאשה), וכן להיפך. והנה דעת הב"ח (יו"ד סי' קפב ד"ה לא תלבש אשה) שאין איסור 'לא ילבש' וכו', וכן "לא יהיה כלי גבר" וכו', באופן שעושים כן שלא לשם יופי אלא להנצל מצינה וכדו'. וכ"כ הט"ז (שם ס"ק ד). והש"ך (שם ס"ק ז) כתב, דדווקא אם לובש פרטים קטנים מהלבוש, אבל אם לובש בגדי אשה ממש עד שאינו ניכר שהוא איש וכן הפוך בכל ענין אסור. וכ"כ בספר יראים וכו', ע"ש. נמצא שגם לש"ך וגם לב"ח ודעימיה, אם נועלים נעליים של אשה או גרביים של איש, מותר, כל שעושה כן להנצל מצינה וכדו'. וכן הביאו ראיה מתוס' (קידושין לו:). וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' סא) לגבי מטריה של אשה, ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ד סי' ריב) לגבי סינר של אשה להציל מטינוף, ועוד. וכ"ש כשהמדובר הוא בגרביים שאינן נראות לעין, באופן שמוצנעות תחת הנעליים, דקיל טפי. אלא שבספר מעשה רוקח על הרמב"ם כתב לאסור ללבוש בגדי אשה ולהיפך אף מפני הצינה. וע"ע בבינת אדם (כלל עד), וכ"כ כמה פוסקים. אמנם דעת רוב הפוסקים כדברי הב"ח, ש"ך והט"ז. הלכך למעשה, מותר לגבר לנעול נעלי בית המיוחדות לאשתו, וכן להיפך, רק באופן שעושים כן שלא על מנת להתנאות, כגון שרוצים לרדת לשפוך את האשפה או שהולך כך בביתו מחמת צינה שיש בקרקע. וכן מותר לאשה לגרוב את הגרביים המיוחדות לבעלה רק באופן שעושה כן שלא על מנת להתנאות אלא כדי להנצל מן הצינה.