לבישת בגדים בצניעות

כתב רבנו הטור [או"ח סימן ב'] בזה"ל: וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי "מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי" [שבת קיח:] ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה. ורבנו הבן איש חי בפרשת ויצא [אות ד'] כתב שעניין הצניעות הוא חיוב גמור ולא מילי דחסידותא. וכן כתב בשו"ת משנה הלכות [ח"ו סי' ב'] שחיוב גמור הוא מידת הצניעות הנ"ל, ושכן מבואר בש"ס ובפוסקים ולא בחינם כתבו השו"ע והגם שלא חילק מרן בין גברא לגברא. ומה שהשתבח רבי יוסי ואמר שמימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אין הכוונה שזהו רק חסידות לרבי יוסי שנהג כך, אלא חידושו הוא שהוא עצמו הקפיד על כך תמיד ולכן היה משתבח בעצמו.

ובמשנה ברורה [ס"ק א'] כתב שרשאי לגלות ידו עד הקובדו [מרפק] וצוארו עד החזה אבל האנפילאות [גרבים] יראה ללובשם או לפושטם תחת הסדין שלא לגלות רגליו. אולם בספר הלכה ברורה [ח"א עמ' כב] הביא בשם הב"ח והפמ"ג שכתבו להדיא שאין בכל הנ"ל אלא מידת חסידות ושכן יש להוכיח מהרמב"ם [פרק ה' מהלכות תפילה ה"ה] ומדברי השו"ע בסימן צא [סעיף ה'] עיין שם. ולכן הסיק שמי שקשה לו להתלבש תחת השמיכה רשאי להקל בעניינים אלו. ושאין להחמיר ללבוש הגרבים מתחת לשמיכה. ובערוך השולחן [סעיף א'] כתב שבזמננו אין נוהגים להקפיד ללבוש את הגרבים תחת השמיכה. וכן כתבו החזו"א והגריי"ק שאין נוהגים להקפיד בזה [ארחות רבינו ח"א]. עכ"פ בשו"ת אור לציון [ח"ב פרק מד ס"א] כתב שכיון והיום אין דרך האנשים להלך יחפים ברחוב, אין להלך בבית בלא גרביים כשכפות רגליו מגולות משום צניעות.