אסור בפת"ש [ס"ק א] כתב דמי שאכל בשר וחלב האסורין מן התורה אפילו שלא בדרך אכילה והנאה, אסור ולוקה ע"ז, משא"כ בשאר איסורים, חוץ מכלאי הכרם. כ"כ הרמב"ם [ספי"ד מהלכות מ"א ה"י – יא'], הביאו הפמ"ג בפתיחה. ע"ש.
וז"ל הרמב"ם [שם]: כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת, בלשון בשול, ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה. כיצד, הרי שהמחה את החלב חי, או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדירה של נבילה ואוכלן כשהן מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם הרי זה פטור, ואם עירב דבר מר בתוך קדירה של בשר וחלב או ביין כלאי הכרם ואכלו חייב, עכ"ל. והנה יש לעיין מה הדין אם תערובת של בשר וחלב שהבאישו ואכלם האם חייב בכה"ג ג"כ או שיש לחלק. אכן, בשו"ת אור לציון [ח"א או"ח סימן לד] הביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכתב להדיא דהאחרונים פירשו דבחלוקה השלישית שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם, גם בבשר בחלב וכלאי הכרם פטור, דהא גם בבשר בחלב וכלאי הכרם שייך דין זה דנבילה שאינה ראויה לגר לא אסרה תורה, והא קיימ"ל דקולא דנטל"פ שייך גם בכלאי הכרם כמבואר ברמב"ם [שם פט"ו ה' ל'].
ושאל שם דלפ"ז, צריך להבין מה טעם דאם עירב בו דבר מר לוקה בבשר בחלב וכלאי הכרם. ובע"כ צריך לומר דמכיון שהאיסור עצמו ראוי לאכילת אדם, אף שמחמת דבר אחר צדדי לא ראוי לאכלו, עדיין חשיב ראוי למאכל אדם, משא"כ כשהאיסור עצמו הסריח שנפסל בעצמו מאכילת אדם, פטור. גם הגאון חזו"א [או"ח סי' קט"ז ס"ק ג' בד"ה לר"מ] ביאר בדעת הרמב"ם הנ"ל באופן דעירב בו דבר מה דאכתי חשיב איסור לענין בב"ח וכלאי הכרם, דאיירי בשאפשר להפרידו מן האוכל, אבל אם נתמזג ונתערב עד שאי אפשר להפרידו, הוי בכלל נסרחה ונפסל מאכילת אדם ופטור. ע"ש.
מיהו, בערוך השולחן [ס"ב] כתב להדיא דאם אכל בשר בחלב אחר שהסריח ונתבטל מאוכל אדם, חייב.
בהאם יש מלקות למי שנהנה מתערובת בשר וחלב ומאי נפק"מ בזה"ז
בפת"ש [ס"ק ב] הביא בשם הרמב"ם דמי שנהנה מתערובת בשר וחלב אינו לוקה, ושאר פוסקים סוברים דלוקה. ויעוין בערוך השולחן [יו"ד סימן פה סל"ו] שביאר דברי הרמב"ם מדוע אין מלקות בהנאה מבשר וחלב. והנפק"מ בזה"ז אי לוקה עבה"ט בסימן ט"ז סק"י בהלכות אותו ואת בנו שכתב דאם עבר על דין שחייב בו מלקות בזה"ז פסול לעדות כמבואר בחו"מ בסימן לד'.
האם יש איסור חצי שיעור בבישול והנאה מהתורה
בפמ"ג בפתיחה נסתפק אם אסור חצי שיעור בבישול והנאה מה"ת, דבאכילה קי"ל ח"ש אסור מה"ת, אבל בבישול והנאה צ"ע. ע"ש. ויעוין בצל"ח בפסחים [ד' כ"ב בד"ה והרי אמ"ה] שנסתפק בזה ג"כ לענין הנאה לחוד, ואח"כ כתב בפשיטות דלדעת הרמב"ם שאינו לוקה על הנאה ודאי לענין איסור גם ח"ש אסור בהנאה מה"ת, אך לשאר פוסקים שלוקה על הנאה ודאי אינו לוקה על הנאה כ"א בכזית ע"ש.
ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר [סימן ק"ץ] שהביא ראיה מסוגיא דב"ק [מא] דשיעורו בהנאת פרוטה ע"ש. [פת"ש שם].
ובכה"ח [ס"ק ט] הביא דברי הפמ"ג הנ"ל וכתב דבערוך השולחן [ס"ק ב] פשיטא ליה דחצי שיעור אסור בהנאה מהתורה כמו באכילה. ובבן איש חי [ש"ב בהעלותך ס"ב] כתב דאע"ג שאין מלקות אלא בשיעור כזית, מ"מ אסור מהתורה לבשל אפילו בחצי שיעור ע"ש. ויש לעיין מה הדין במי שבישל חצי כזית של בשר וחלב יחדיו. הנה בספר בן איש חי [שם] כתב דחצי שיעור בבשר בחלב אסור מן התורה גם בבישול והנאה.
ואילו בספר הליכות עולם [שם] הביא דברי המהר"ם יצחקי בספר אור יקרות בליקוטים [סב ע"ד ד"ה בסי' תרע"ג] דכתב שאיסור בישול בבשר בחלב אינו אלא בכזית משא"כ בחצי שיעור. ועיין בשדי חמד [מע' ח כלל ט ד"ה ואם], שהביא מ"ש הפרי חדש [סק"ג] שאם בישל בשר בחלב חצי בישול, (שלא הגיע למאכל בן דרוסאי), אינו נאסר אלא רק מדרבנן, ומותר בהנאה. והקשה עליו החקרי לב [סימן צח] דהא קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה.
והרב מנחה טהורה [ל ע"ג] השיב על זה, דבשלמא אם בישל בישול גמור חצי שיעור מבשר בחלב, חשיב שפיר חצי שיעור שאסור מן התורה. אבל זה שבישל חצי בישול אינו נקרא מבשל בב"ח כלל. ע"ש. ודקדק מזה השדי חמד, שלפי דרכנו למדנו שדעתם דבישול חצי שיעור בב"ח הוא כשאר חצי שיעור באיסורין, שאסור מן התורה. ע"כ. ולמסקנה השאיר הגרע"י זצ"ל דין זה במחלוקת הפוסקים וסיים שיש מקום להקל אם נצרף לזה עוד ספק, דאז הוי ספק ספיקא. ע"ש.
מה לעשות עם בשר וחלב שנאסרו מהתורה
הפת"ש [שם] כתב דבשר בחלב שנאסר בהנאה קוברין אותו. ואם שרפו גם אפרו אסור בהנאה מה"ת. ולענין אם מותר להאכילו לכלבים הפת"ש בסימן צ"ד [ס"ק ה'] הביא דעות בזה, דעת הט"ז ועוד שאסור להאכילו אפילו לכלבים דעלמא, ואילו המקור חיים כתב שרק בחמץ בפסח הדין כן ולא בשאר איסורים. ע"ש. ובכרתי [ס"ק ד] כתב דכל שאסור בהנאה קוברין אותו ואין רשאי לשורפו, דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר, ומותר להשליכו לבית מקום הרעי וכדומה. וכ"כ בכנה"ג [בהגהות הטור ס"ק י'] שנוהגים להשליכו לבית הכסא והיא קבורתו, וכ"כ כה"ח [ס"ק ב] בשם הזבחי צדק שכן מנהג בגדאד.
האם טיגון בכלל בישול
הפת"ש [ס"ק ג] הביא דעת הפר"ח דגם טיגון בכלל בישול הוא. ומיהו המנחת יעקב והמהר"ם שי"ף בסוף הספר על חולין צידדו להקל דטיגון לא הוי בכלל בישול ואינו אסור בהנאה. ובהפ"מ יש להקל [פמ"ג].
