שאלה טובה, וכבר העיר בזה החיד"א זצ"ל בספרו נחל אשכול (אסתר ד יד), וכתב ליישב, שמרדכי היהודי לא התכוון לומר לה כן בתורת קללה, אלא הודיע לה שאם תחריש, כך יארע לה. ושוב כתב להעיר מדברי הגמרא במועד קטן (דף יח עמוד א) ברית כרותה לשפתיים, ומבואר שם שאם אדם גדול אומר דבר מסוים אפילו בשוגג, זה יכול להתקיים, ולמדו כן ממה שנאמר (קהלת י ה) "כשגגה שיוצא מלפני השליט". וכתב ליישב בשני אופנים: א. ו דברית כרותה לשפתים על תנאי לא שייך, והכא הוא על תנאי "אם החרש תחרישי" כו'. אכן קשה ממ"ש רז"ל דלפי דמשה רבינו ע"ה מסר נפשו על ישראל ואמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני (שמות לב לב), לכך לא נזכר שמו בפ' תצוה, והרי התם היה על תנאי. וי"ל, דהתם היה קללה דאמר מחני, ומשו"ה אפי' על תנאי נתקיימה איזה דבר, אבל ברית כרותה על תנאי לא שייך. ב. ברית כרותה לשפתיים, אפשר לומר שצריך שיהיו פיו ולבו שוין או לפחות שלא יהא לבו חלוק והפך מה שמוציא מפיו, ואם כן גם כאן אסתר הייתה חביבה על מרדכי ביותר והגזים, אבל לבבו לא כן יחשוב. ובשם הרב חיים קניבסקי זצ"ל הובא ליישב (שיח חנוכה ופורים, עמוד עט) שהטעם שקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת, משום שדיבור של חכם הוא כמו גזירה, אמנם פשוט שכמו שבכל גזירה מועילה תפילה ותחנונים לבטלה, גם לגבי זה היא מועילה, ומסתמא ביקשה אסתר על הדבר עד שהועיל לה. וכל אותם שמצינו שפגעה בהם קללת חכם כגון יהודה ועלי וכו' סברו שהקללה לא תחול עליהם ולא חששו לה כלל, ולכן לא התפללו להימלט ממנה, או שהתפללו ולא התקבלה תפילתם. ובספר עין אברהם תירץ ע"פ מה שכתוב בגמ' ברכות נו, אמר מר גלות מכפרת עוון וכל שכן אסתר שהקריבה את נפשה לטובת עם ישראל וכמו שכתוב ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי, אסתר ד' ט"ז ואין ספק דהקרבה זו כיפר לה קללת חכם דגלות מכפרת אינו רק במרחק ממקום למקום כידוע מה שכתב מר"ן החיד"א אף האדם הנמצא בביתו בערב פסח ומתבקש לעבור למקום אחר כדי לנקות אותו מחמץ יכוין בזה לגלות ומוכח דגלות הוי בכל גוונא וכן בסוכות שגולים מהבית לסוכה מובא בספרים הקדושים יכוין שאם נגזר עליו ח"ו מיתה הגלות תכפר עליו וע"כ יש לומר דגלות שגלתה אסתר ביטלה קללת מרדכי. ואפשר ליישב עוד ע"פ תוספות הרא"ש מגילה יג ד"ה מחיקו, שחידש שדריוש בן אסתר שמלך אחר אחשורוש היה בנו של מרדכי, והא דקרי ליה בן אחשורוש משום דגידלו בביתו, ומצינו בגמ' ר"ה דריוש החמיץ התקלקל וכו'. ואם כן בכך התקיימה הקללה שאת ובית אביך תאבדו. וכיוצא בזה ראיתי ששאלו בדברי אסתר עצמה, וכאשר אבדתי אבדתי, הלא אמרו חז"ל קללת חכם אפילו על תנאי היא באה כדחזינן בדוכתי. ואסתר שהיא אחת מז' נביאות שהיו לישראל (מגילה י"ד) דבריה ודאי עושים רושם, ושגגה היוצאת מפי השליט, ולא מצינו שהיה איזה רושם בדברי אסתר שאמרה אבדתי אבדתי. ובספר קול ברמה תירץ על זה: דהרושם בזה שלא זכתה אסתר לזרע קודש, כי לא היה לה אלא בן אחד הוא כורש בן אחשורוש, ואע"ג דאמרו (עי' ר"ה ג) שמלך כשר היה, מ"מ גדל ונתחנך בתרבות של גוי אחר אביו אחשורוש, וזה אפשר שנתגלגל מדבריה שאמרה כאשר אבדתי אבדתי. ובילקוט המאירי כתב: ודכירנא כי בימי ילדותי הקשתי ממה שאמר מרדכי אם החריש תחרישי וגו' ואת ובית אביך תאבדו, והשיב לי אאמו"ר ז"ל הי"ד שראה באיזה ספר ישן, דקאי על אבידת מלכות בית שאול שבחטאו שרחם על אגג נולד המן, וע"כ הוטל החוב עלי' שהיתה מגזע שאול המלך לתקן חטא זה. ע"כ.
