תחילה ראינו להאריך מעט בחומרת האיסור לדון בערכאות [דיני עכו"ם וה"ה לבתי משפט בימנו שדינם שווה]: שנינו בברייתא בגיטין [פח, ב]: תניא היה ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [אסיפות] של עכו"ם אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", לפניהם ולא לפני עכו"ם, ד"א לפניהם ולא לפני הדיוטות.
ובמדרש תנחומא [פר' משפטים] הוסיפו על דברי הברייתא הנ"ל שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני כותים, כפר בקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה, שנאמר "כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים". וכן פסק הרמב"ם [סוף הל' סנהדרין וטוש"ע חו"מ סי' כו], שה"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת לוי רבינו. ובספר 'חוקות החיים' כתב שההולך לערכאות של גויים חשוב כע"ז שהוא מאותן ג' דפורענותא שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, וגם הוא מחלל את השם ואין לו תקנה אלא קבורה. וברבינו בחיי כתב דעוון זה חמור יותר מן הרציחה.
ועוד בתנחומא [שם]: אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקים לפני עובדי גילולים אבנה לכם ביהמ"ק וישבו בה סנהדרין, שנאמר "ואשיבה שופטיך כבראשונה" וגו' וכתיב "ציון במשפט תפדה", וכתיב "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".
נמצינו למדים שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני כותים יש בדבר שעשה שבעה ענינים חמורים: [א] איסור משום הכתוב "לפניהם" ולא לפני עכו"ם. [ב] כפירה בקב"ה. [ג] כפירה בתורה. [ד] הרחקת הגאולה. [ה] חילול ה'. [ו] כעובד ע"ז. [ז] כאילו חירף וגידף.
ויש שחושבים שכל זה בהולך לערכאות של עכו"ם ממש דווקא, צא וראה מה שכתב מרן הראשל"צ בשו"ת יביע אומר [חלק ז – חושן משפט סימן ה] וז"ל: ובאמת דהאידנא לאו כו"ע דינא גמירי, בחושבם שאין דין ערכאות על בתי המשפט החילוניים, מכיון שהם יהודים, ודינא דמלכותא דינא, ורק יחידי סגולה יודעים האמת שדין בתי המשפט כערכאות של גוים. ועוד עיין בשו"ת יחווה דעת [חלק ד' סימן סה] כיצד מרן הגרע"י זצ"ל שפך שם קיתון של רותחים על אותם ההולכים לדון בערכאות.
ולכאורה יש להבין את הדבר, בשלמא כפירה בתורה שייך בו, משום שאינו מאמין בקדושתה [עמוד כג] ובצדקתה, וכמו שכתב הסמ"ע [חו"מ סי' כו] שהמניח דייני ישראל ודן לפני דייני עכו"ם מראה כאילו תורת לוי רבינו ומשפטיו אינם אמת ח"ו, אבל מנין שיש בזה גם כפירה בקב"ה, ואין לומר שעצם הכפירה בתורה היא היא גם כפירה בקב"ה, שהרי מבואר ברמב"ם [הל' תשובה פ"ג ה"ז וח] שיש הבדל בין מי שאינו מאמין בה' שנקרא מין, לבין מי שאינו מאמין בתורה שנקרא כופר.
ונראה פשוט שמכיון שמניח דייני ישראל ובא להתדיין לפני עכו"ם, נמצא שמאמין בצדק הנכרים, ומכלל זה שיש בו גם אמונה באליליהם, וה"ז כופר בקב"ה או עכ"פ מאמין בשיתוף שאף זה נקרא מין, כמבואר ברמב"ם [הל' תשובה שם]. ועוד, שבהבאת הדין לפני דייני עכו"ם הוא מחלל את ה', כמו שפרש"י עה"ת, ויש בזה משום כפירה בקב"ה.
וראוי להביא בזה מש"כ החפץ חיים להג"ר נחמן זצ"ל אב"ד ווישיי [אביו של מרן הרה"ר וראב"ד ירושלים הגר"י קוליץ שליט"א], ונדפס בס' הזכרון יחי ראובן [עמ' תקלז], אודות אנשים מעירו שהתרגלו לילך לערכאות, וכותב הח"ח "למה אין כת"ר מוכיח אותם על חילול השם הנורא שנעשה עי"ז וכו', ידוע מה שכתב הרמב"ם ומובא בחו"מ סי' כו שהוא כאילו חירף וגידף ומרים יד על תורת לוי רבינו ע"ה, ועונשו לע"ל הוא נורא מאד כמו שכתבו המקובלים שעונשו שמתגלגל בכלב נובח וכו'" עכ"ל.
אחר שראינו כל זאת עד כמה חמור לתבוע את חברו בערכאות, לכן יגש לבית הדין ויבקש רשות מן הדיינים לתבוע בערכאות ועל פי שקול דעתם של הדיינים יעשה וישכון בטח.
ומ"מ היכא דמוחזק לן הנתבע כאדם דלא ציית דינא ואין סיכוי אפילו קל שבקלים שיבוא לדייני ישראל, נראה דיש לתת לתובע היתר לדון בערכאות של גויים עפ"י מש"כ ב"כסף הקדשים" בשו"ע חו"מ [סי' כו']: מי שידוע עליו שיודע מאליו חיוב שלא לעשות עוולה והוא ממונה בעירו או שיש אומדנא שלא תועיל התביעה בבד"צ והוא אומדנא ידועה לרבים, ואולי די ע"י ידיעת שלושה בני אדם האומדנא, כמו שמועיל רשות מג' הדיוטות, כי ע"י ידיעה דתלתא אין חשש לזות שפתיים כי עומד להתפרסם, דאפילו תלתא מציל מבחינת איסור לשון הרע. וי"ל ששייך בזה מעין מה שאמרו חז"ל חבר אי"צ התראה, והגם שלא קיי"ל שם כן, מ"מ לגבי התראה לגבי משפט י"ל דמועיל אומדנא כנ"ל [כ"כ בפסקי דין – הרה"ג ר' ברוך שרגא שליט"א].
העולה מכל הנ"ל: יגש לבית הדין תחילה ויבקש מהדיינים להזמין
