מותר לתקן רכב בחול המועד בקיום שלושה תנאים, א. שהקילקול נוצר במועד. ב. והתיקון אינו מסובך כל כך, כגון תקר בגלגל או החלפת נורה שנשרפה וכדו. ג. שהוא צריך להגיע למקום רחוק בשביל שמחת המועד כגון שרוצה לטייל עם משפחתו או לבקר את קרוביו. לכן אסור להכניס רכב לטיפול או להחלפת חלק שהתקלקל קודם המועד או כאשר אינו זקוק לרכב במהלך המועד.
מקורות:
חול המועד כפשטו כן הוא, חול שהוא גם מועד. ונחלקו בגמ חגיגה דף י"ח ע"א אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן, שרבי יאשיה לומד מפסוק (שמות כ"ג) "את חג המצות תשמר שבעת ימים", שאיסור עשיית מלאכה בחול המועד הוא מהתורה, ויש החולקים הלומדים מפסוק (דברים ט"ז) "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה", שדוקא יום השביעי עצרת – עצור בכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה. ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
ונפק"מ רבתי יש בדין זה אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מהתורה או מדברי חכמים, אם יש בכח חכמים להתיר עשיית מלאכות מסויימות בחול המועד.
שהנה בשבת או במועד עצמו אין בכח חכמים להתיר עשיית שום מלאכה כי התורה אסרתם, ואין בכח חכמים לעקור שום איסור מהתורה.
ועל כן אם נפסוק הלכה כרבי יאשיה שאיסור עשיית מלאכה בחול המועד הוא מהתורה, אם כן שווה דינו לאיסור מלאכה בשבת ובמועד עצמו, כלומר יהא עלינו לנהוג החול המועד כדרך שאנו נוהגים במועד עצמו, שאסור לנו להבעיר אש ובכלל זה הדלקת נורות חשמל ונסיעה ברכב, וכל כיוצא בזה דברים האסורים במועד עצמו. ואף אם ירצו חכמים להתיר לנו לעשות קצת מלאכות אין בכחם לעשות כן כדרך שאין בכחם להתיר לנו לעשות מלאכות מסויימות בשבת, אבל אם הלכה כדעת החולקים הסוברים שעשיית מלאכה בחול המועד הוא מדרבנן ימצא הכח ביד חכמים מדין: "הם אמרו והם אמרו", [פירוש: הם גזרו לאסור עשיית מלאכה בחול המועד והם התירו עשיית מלאכות אחרות].
והלכה כדיעה שניה, וכך פסק הרמב"ם בפרק ז מהלכות יו"ט הלכה א כדעת החולקים שאיסור מלאכה בחול המועד אינו אלא מדברי חכמים, ומכיון שכך באו חכמי הגמ וקלו לעשות מלאכה בקיום אחד מחמשת התנאים המבוארים להלן, וכל שלא מתקיימים בו אחד מהתנאים הנ"ל חוזר דינו להיות כשבת ויו"ט שהעובר ועושה מלאכה הרי הוא כמחלל שבת ויו"ט, אומנם לא מהתורה אלא מדברי חכמים, ועל כן מלקין אותו מכת מרדות כמו שפסק הרמב"ם באותה ההלכה.
ואלו הן חמשת תנאי היתר עשיית מלאכה במועד:
א. דבר האבד: שהגדרתו, "כל דבר שאינו יכול להעשות אלא עכשיו, ואם לא יעשנו עתה יפסיד". כגון כתיבת חידושי תורה שהתחדשו לו עכשיו. אבל הכתיבה כשלעצמה אסורה כיון שאינה לצורך החג והיא בגדר מלאכת אומן.
ב. צרכי המועד: כל מלאכה הנצרכת לצורך המועד, ובזה נמצא חילוק, שלצורך אוכל נפש מותר אפילו מעשה אומן, כגון תיקון תנור על ידי מומחה בתחום, אבל שאר צורכי מועד אינם מותרים להעשות אלא על ידי הדיוט [היינו פועל שאינו מומחה בתחום]. על כן מותר לכבס בגדים פנימיים כאשר נגמר לו מלאי הבגדים שהכין מערב החג. [אבל את הבגדים העליונים אסור לו לכבס בשום אופן, והטעם מפני שלא אסרו חכמים לכבס את הבגדים הרגילים להתלכלך כגון מפות הידים וכיו"ב, אבל את החלוק [כלשון חכמים] דהיינו בגדים עליוניים לא התירו לכבס כלל [אלא אם כן נתקיימו תנאים אחרים כגון דבר האבד, או פועל שאין לו מה יאכל כמבואר לקמן].
ג. בשביל פועל שאין לו מה יאכל: שאז הותר לו לעשות כל מלאכה אפילו מלאכת אומן כי למעשה הכל נצרך לו בשביל לקיים את קיום נפשו ושמחת החג. ועל היתר זה נסמכו אחרוני זמנינו להתיר בדוחק גדול לעובד במפעל שאם יחסיר בימי חול המועד יפטרו אותו מעבודתו ואז ימצא: פועל שאין לו מה יאכל, הגם שבחג עצמו יכול הוא להתקיים בשופי. [ותנאי זה אינו מצוי כל כך בזמנינו כאשר כל עובד יכול להחסיר מספר ימי חופשה בשנה, ואז אוי לו אם יעדיף את ימי הקיץ על ימי חול המועד].
ד. צרכי רבים. היינו תיקון רחובות העיר ומבואותיה.
ה. ומעשה הדיוט. כל מלאכה שאינה צריכה התערבות מומחה בתחום.
ועתה נחזור לברר אם מותר לטפל בבעיות שנתגלעו ברכב בחול המועד, ודין זה עולה מהמפורש בשו"ע או"ח סימן תקל"ו סעיף א: "מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד, ולא נסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד". ונתבאר בערוך השולחן שה"ה תיקון עגלה.
למדנו מדברי השו"ע שמותר לעשות תיקון מסויים בסוס לצורך רכיבה במועד, ונתבאר בפוסקים שנאמר ההיתר בקיום שתי תנאים. א. שלא ידע קודם המועד שסוס זה צריך תיקון. ב. שאינו מלאכת אומן כל כך, ומכאן שמותר לתקן תקר שנוצר בגלגל בתוך חול המועד, וה"ה הרכבת חלק שהתלקל בתוך המועד אבל תיקון גדול יותר או הרכבת חלק שכבר התקלקל לפני המועד כגון בלמים וטיפול עשרת אלפים אסור לעשות במועד ובלבד שמתקן את הרכב מחמת הסיבה שהוא צריך להגיע למקום רחוק ואנו רגיל ללכת לשם ברגליו כמבואר בלשון השו"ע לעיל.
