עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מה האחריות של מלמד כלפי התלמידים?

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 17.06.2021

שאלה:

אני מעונין להיות מחנך/מלמד מהי אחריותי כלפי התלמידים ואם מותר לשבור דבר שהתלמיד הביא מהבית ומפריע אתו?

תשובה:

מובא במסכת אבות דרבי נתן [פרק לו פסקה ה'] שבעה אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן. לבלר. וסופר. וטוב שברופאין. ודיין לעירו. וקוסם. חזן. וטבח:
ופירש הבנין יהושע דסופר פירושו מלמד תינוקות כדאיתא בסוף קידושין לא ילמד רווק סופרים שעושין מלאכת ה' ברמיה. ועיין שם בפירוש היעב"ץ שפירש שמדובר בסופר גיטין. במסכת בבא מציעא [פה, א] מבואר שחכמי ישראל השתמשו במדת ה"כבוד" למטרות חינוך. וכך מסופר שם איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בן ר' שמעון, אמר יש לו בן לאותו צדיק? אמרו לו יש לו בן, אתייה ואסמכיה ב"רבי".
ופירש"י שיהיו קוראים אותו "רבי" כדי שיתקנא וישים לבו על תלמוד תורה. ומבואר שם בגמרא שנעשה גברא רבא לא פחות מאביו ר' אלעזר בן ר' שמעון בר יוחאי, ויש לנו ללמוד מכאן להשתמש במדת הכבוד כדי לדרבן את צעירי התלמידים שיתקנא וישימו לבם לתלמוד תורה, ולא להיפך.
הגר"י זילברשטיין שליט"א אמר ששמע מגיסו הגר"ח קניבסקי שליט"א שבלמדו בת"ת, היה המלמד מושיב את התלמידים לפי ערך חכמתם, השנון והמתמיד ביותר ישב ראשונה, ומשנהו בשניה וכך הלאה וכמו שנאמר בב"ב ק"כ בישיבה הלך אחר החכמה. ויהי היום ואחד התלמידים המצוינים התרשל בתלמודו והושיבו הרב אחרונה, הילד הרגיש מבויש מאד ור"ל התפקר ויצא לתרבות רעה.
תחילה צריך לדעת שאם הרב'ה רוצה להעניש את התלמיד הוא צריך להיות בטוח שהתלמיד אכן עשה שלא כהוגן.
הגמ' בחולין [קז, ב] מספרת דאבוה דשמואל השתומם על מלמד שהיכה את בנו [שמואל] בחינם בחושבו שעבר על ההלכה, ובאמת המלמד עצמו לא ידע ההלכה.
[שמואל האכיל את בנו של המלמד ולא נטל את ידיו של עצמו אלא את ידיו של בנו של המלמד, ואילו המלמד חשב שגם המאכיל (שמואל) צריך ליטול את ידיו וטעה בזה].
יתרה מזו, גם אם המלמד או האב רוצים להעניש את הילד צריך שיעשו זאת מיד ביישוב הדעת ולא ימתינו שהרי הובא בקיצור שו"ע [סי' קס"ה סעיף ז'] והובא במסכת שמחות [מ"ב ה"ו] דמעשה בתינוק שברח מבית הספר והפחידו אביו שיכהו, הלך התינוק והמית את עצמו והובא ברעק"א בשו"ע [יו"ד סי' ר"מ סעיף כ']. ע"ש.
אומרים בשמו של הגרש"ז זצ"ל שהתיר, ואילו בספר עמק המשפט כתב לאסור, דאינו רשאי לשבור למעט מקרים מיוחדים מאוד.
אולם כ"ז הוא מצד הנהגה, אבל עפ"י שו"ע צריך לדעת דגזל קטן או היזק ממונו של קטן שהקנה לו אחר כגון אביו או שאר אנשים הרי זה שלו, וחייב על הזיקו או גזלתו כפי שחייב לאדם גדול כמבואר בשו"ע [חו"מ סימן שמח וסימן שנט].
ומלמד שהחרים חפץ לתלמיד, דינו כשומר חינם, ואם פשע בדבר חייב, ואם נגנב או אבד שלא בפשיעתו פטור, כמו כן אם החרים את החפץ לעולם או השמידו ועשה זאת למיגדר מילתא הרבה פעמים הרי הוא פטור. כיון שהזהיר את התלמידים מתחילה על כך ואם בכל זאת הביאו הרי שאיבדו את החפץ מדעתם.
אולם, פעמים שהילד מביא חפץ ללא רשות מההורים והרב'ה שובר אותו בזה יש צד שהר'ה חייב לשלם!!! והכל לפי העניין.
כ"כ בשו"ת הרשב"א [ח"ה סי' קסו], כמה טעמים שמלמד פטור על ספרי התלמידים שנשארים אצלו, וחלק מהטעמים שייכים בנידון דידן.
וכן הוא בשו"ת משנה הלכות [ח"ו סי רפד[: אחד הרבה'ס (לא של כיתה א') בחיידר החרים לילד בכיתה א' את הכדורגל שלו, בטענה שהוא שיחק בו בחצר במקום שאסור לשחק שם עם כדור כזה. הילד מעולם לא ידע ולא הבין שזה אסור, אלא לאחר מעשה והחרמת הכדור. לאחר שיחת טלפון עם הרב'ה של הילד ובקשה שיחזורו לו את הכדור, הוא אמר שלא הוא זה שהחרים ולכן אינו יכול להחזיר. הילד עכשיו בצער גדול, וגם מוגבל מאד בכך שלא יכול לשחק בכדור גם בשעות אחה"צ. האם מותר לרב להחרים ללא החזרה? האם לא גזל את ההורים?
תשובה:כאשר מדובר בילד בכתה א' בודאי זה נשמע פעולה חריגה מאוד, מה גם שלא מדובר במחנך של הילד, יש לפנות לאותו מלמד שהחרים את הכדור ולבקש אותו בחזרה, במידה וזה לא מסתדר ולא יודעים במי מדובר, ניתן לפנות למנהל החיידר וזה בודאי יסתדר במהירות הרבה יותר רב ממה שאתם חושבים.
אולם, בספר פתחי חושן [ח"ה פ"א הערה יז] כתב שמותר למלמד לקחת חפץ מתלמיד אם מדובר שעושה כן לתקנת התלמידים ואפילו מחרימו לגמרי ללא החזרה, וסיים דאפשר שאין לו דין שומר.
ולהכלים על מנת ללמדו לקח:
נפסק בשו"ע בהלכות חובל בחבירו [חו"מ סימן תכ סל"ז] וז"ל: המבייש את את הקטן שכשמכלימים אותו נכלם, חייב בדמי בושתו.
והיו שרצו ללמוד שמותר למלמד להכלים את הקטן בפני חבריו כפי מידת הצורך עפ"י דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה [פרק ד הלכה ה] שכתב וז"ל: אם ניכר לרב שהתלמידים מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם, וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים וכו'. עכ"ל.
ולא היא, הרמב"ם דיבר דוקא שעושה כן לכל התלמידים כלשונו 'שהתלמידים מתרשלים', ואפילו נאמר שעושה כן גם לתלמיד יחיד, מ"מ דורו של הרמב"ם היו מחושלים וחזקים וידעו שהרב עושה כן מתוך אהבה וכו', ולא שייך דבר זה בדורנו כלל וכלל, וכבר ידוע מעשה עם המשגיח רבי אליהו לפייאן זצ"ל. ומעשה בבחור בישיבה שהתקוטט עם חבירו ומחמת כן הלך ונשכו, כשהרב'ה שמע על כך העניש את הילד בזה ותלה על צוארו פתק גדול האומר "זהירות אני כלב נושך", בסופו של דבר אותו בחור נעלב מאוד, ומחמת אותו עלבון יצא לתרבות רעה רח"ל. ודע, דבשו"ע [חו"מ סימן שו סעיף ח] כתוב שרב שמלמד תלמידים שפשע בתפקידו הרי הוא מותרה ועומד ולכן מותר לסלקו ללא התראה מראש.