כתב בש"ע (סי' רמט ס"א) אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת, בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו. והני מילי כשהוא ביישוב, במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם א"א לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות. ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת, מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא, ע"כ. ומקור הדברים בסוכה (מד:). והנה מבואר בש"ע שהוא מדין מצוות עונג שבת כדי שיוכל להספיק להכין צרכי שבת. וברמב"ם (הלכות שבת פ"ל הי"א) כתב טעם אחר וז"ל, אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יותר משלוש פרסאות מתחילת היום כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת, שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבוא כדי להכין לו, ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים שהרי מביישן מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחין, ע"כ. ובערוך השלחן (שם ס"א) כתב דאם יבוא קודם הלילה ובביתו לא הכינו בעדו, יתכעס ולא יהיה לו או להם מה לאכול לכבוד שבת. וכן בבית אחרים או שלא יהיה לו מה לאכול או אם יתנו חלקם לא יהיה להם. ועוד חשש אחר דודאי ירצו להכין בעדו בין בביתו בין בבית אחרים ויתאחרו ויבשלו עם חשיכה. ופשוט הוא שאם הודיע לביתו שיבא או לבית אחרים הודיע ע"י מכתב או ע"י איש שיבוא על שבת, מותר לילך יותר שהרי יכינו בעדו וכן אם נוסע לאכסניא קבועה שידוע שמכינים בעד אורחים שיבואו קודם חשיכה ג"כ מותר שהרי עינם צופות שיבואו אורחים כנהוג, ע"כ [ובבאו"ה (סי רמט ס"א ד"ה אין הולכין בע"ש) כתב, לכאורה נראה אם הולך לדבר מצוה מותר לילך עד סמוך לערב ממה דאיתא בסי' רמ"ח ס"א ע"ש אף שגם שם מתבטל מעונג שבת כמש"כ בס"ב. ואולי דבענייננו חמירא דלא הכין כלל. ומ"מ נראה דיש להקל בהליכה יותר מג' פרסאות בענין זה אם הוא משער שיגיע בעוד יום גדול, ע"כ. ועי' בחוט שני (שבת פ"ח עמ' עו) מש"כ על זה]. וכתב המ"ב (שם ס"ק א) שזמן הנסיעה מתחילת היום והוא קרוב לשליש היום כפי מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום. ובנוסע בעגלה או רוכב על סוס דנוסע במהרה יוכל ליסע הרבה יותר מג' פרסאות עד שליש היום. ומהב"ח (שם ס"ק ב) משמע להקל בנוסע בעגלה ליסע אפילו אחר חצות היום ובלבד שיעמוד לשבות בעוד היום גדול בכדי שיוכל להכין צרכי שב (וכבר דנו האחרונים טובא בד' הב"ח, עי' בפמ"ג א"א ס"ק א ובשו"ת בית יעקב סי' לה, ואכמ"ל). והנה הכא איכא תרתי לטיבותא דגם נוסע ברכב או באוטובוס וגם מחכים לבואו בבית ומכינים ברווח גם בשבילו, א"כ מותר לנסוע זמן כזה שישער שיגיע לביתו בעוד היום גדול שלא יגיע לידי חילול שבת חלילה בפקקים וכל מיני מפגעים או תאונות בדרך. והכא עדיפא ממה שכתב המ"א (שם ס"ק א) וממה שכתב במחצ"ש (שם ס"ק א), ע"ש ודו"ק. וע"ע בחזו"ע (שבת ח"א עמ' לט).ובשו"ת אול"צ (ח"ב פט"ז ס"ו) כתב שצריך לדאוג לכך שיגיע לפחות שעה קודם כניסת השבת שאז אפי' אם תארע לו איזו תקלה, רוב התקלות אפשר לתקנן בתוך שעה ולא יבוא לידי חילול שבת, ע"ש. וכ"כ בילקו"י (שבת ח"א עמ' שמט) שצריך שיתכנן נסיעתו היטב ולקחת בחשבון כל אפשרות של תקלה בלתי צפויה בדרך, כדי שיוכל להגיע לחפצו מבעוד מועד ולא יכנס חלילה בספק חילול שבת ויום טוב, ע"ש [ואם יצא לדרך באופן שיש בו פשיעה ואירע אונס בדרך עד שהוצרך לחלל שבת, אם צריך כפרה עי' בספר פתח הדביר (סי' רמט ס"ק א)]. הלכך להלכה, מי שחוזר ממירון ביום שישי לכיוון ביתו בירושלים, בני ברק וכו', ובני ביתו הכינו גם בעבורו את מאכלי השבת או ימצא אוכל מוכן בביתו, מותר לו לצאת משם באופן שמשער שיגיע לביתו לפני שבת להתארגן וכו'. ויש לו לקחת בחשבון גם תקלות הצפויות בדרך כמו פקקים וכדו', באופן שלא יבוא חלילה לידי חילול שבת.
