השאלה שלך מצוי מאד בקרבינו ורציתי להסביר את הענין היטב, אני יביא את לשון השולחן ערוך ואח"כ יכנס לעצם השאלה. בתקוה שיבינו את הענין החמור הזה. אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד, יפסיד, חייב. הגה: שליח צבור שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר לשנה בתנאי כך וכך, ואחר כך שכיר עצמו לבני העיר הזאת עם מנהיגים שניים, ולא התנה, ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו. ודוקא שחזר והשכיר עצמו בשנה שנייה אבל אם עמד עמהן בשתיקה, לא אמרינן דנשאר על תנאו הראשון (ריב"ש סימן תע"ה ומהרי"ק שורש קי"ח). האב שהשכיר בנו למלאכה, אף על פי שאינו מעלה לו מזונות, ודאי ניחא ליה במה שעושה האב ונוטל כפי מה שקצב האב, עד שעה שיחזור בו (תשובת רמב"ן סימן ק"ה). מלמד אצל בעל הבית, שאמר לו בעל הבית לך מעמדי, ונתרצה המלמד, יוכל הבעל הבית לחזור בו ולעכבו, דאינו יכול למחול שעבודו של נער (מרדכי ריש פרק האומנין ותשובת רשב"א סימן תתע"ג ורבי ירוחם נכ"ט ח"ג). מיהו בשאר פועל, אם אמר לו בפני שנים לך מעמדי, פטור בלא מחילה. ויש אומרים אם אמר לו דרך כעס, שאינו פטור (רבי ירוחם הנ"ל ב' הדעות).
הנה על דברי מרן הנ"ל אומר הסמ"ע [ס"ק ל] שעכ"פ האומן ימכור את החפץ, ואם אינו מצליח למכור את החפץ באותו מחיר שפסק בתחילה למוכרו לאותו שהזמינו, אזי אותו שהזמין את החפץ יוסיף לו כפי מה שפסק לו בתחילה. ובש"ך [ס"ק מא] הסכים לדברי הסמ"ע, אלא כתב שיש לחלק אם האומן עשה את הכלי משלו דאז חייב הוא לטפל בו ולמוכרו, אבל אם עשה משל בעה"ב אין הטירחא עליו למוכרו, אלא יחזירנו לבעה"ב והוא ישלם לו מדינא דגרמי [כמו שכתב הטור].
לאור האמור, אדם שהזמין עוגת יום הולדת מהאופה, וביטל הזמנתו אחרי שכבר הכינו את העוגה עם הכתוביות שעליה, והרי ידוע שהאופה מכין את העוגה מהמצרכים שלו, ובדרך כלל הוא ימכור את העוגה הזו בפחות מהמחיר הראשון שהרי הייתה זו הזמנה מיוחדת שלא מתאימה לכל אחד, וע"כ על האופה מוטל לטרוח למכור את העוגה, ומ"מ יצטרך אותו שביטל את ההזמנה להוסיף על המחיר כפי שקצבו מתחילה אם לא הצליח האופה למכור את העוגה כפי שפסקו בתחילה.
ואם קרה שלא הצליח האופה למכור את העוגה ונפסדה לגמרי מחמת כן, צריך מבטל ההזמנה לשלם את כולה מדינא דגרמי, אא"כ הביטול נבע מאונס גמור (מהו אונס גמור שפטור בגרמי יתברר לקמן).
שני אופנים בהם חייב המבטל הזמנה
א] אם עשה האומן את הכלי מחומרים של המזמין, הכלי שייך למזמין, וחייב לקחת אותו ולשלם לאומן כל שכרו [ש"ך שם].
ב] אם אמר לו המזמין "עשה לי כלי פלוני", ולא הוסיף ואמר "ואקחנו ממך" [כמו שכתב בשו"ע לפטור בכה"ג], הרי הוא כשוכר פועל שיעשה לו כלי, שחייב לשלם לו כל שכרו, וחייבו הוא מדין שכירות פועלים, משא"כ אם הוסיף ואמר "ואקחנו ממך" פירושו הוא שביקש מהאומן שיעשה הכלי לעצמו והוא מבטיח לו שיקנה אותו ממנו לכשיסיים, ובכה"ג אינו חייב לשלם אלא מה שהפסידו מדינא דגרמי [משפט כהלכה].
חילוק בין אם קונה דברים מוכנים או שקונה דברים שצריכים הכנה
מבואר לעיל שכל חפץ שאדם מזמין מחנות וכדומה ישנו חילוק ברור מתי חייב המזמין לקחת את החפץ שהזמין גם אם אינו חפץ בו, לבין פעמים שאינו חייב לקחת את החפץ שהזמין, אלא שחייב לשלם רק הפסדים שנגרמו מחמת הזמנתו:
א] אם הזמין (לשון הזמנה היא כמו שאומר לו "עשה לי") חפץ ממקום מסוים בו מכינים את החפץ על פי בקשת הלקוח, כגון אם מזמין מחנות רהיטים שולחן או ארון במידות על פי בקשתו, הרי זה שכר את אותו אומן, וחייב לשלם הכל גם אם אינו חפץ ברהיט שהזמין, ואפילו אם אינו גורם שום נזק לבעלי החנות או אפילו אם מבטל ההזמנה מחמת אונס גמור, מ"מ חייב לשלם מדין שכירות פועלים. ואם אמר המזמין "עשה לי ארון וכדומה ואקחנו ממך", הרי זו הזמנה דרך מקח, ופירושו הוא שמתחייב לקחת את הארון שיהיה מוכן, ואינו חייב לקחתו, אפילו נתן כסף פרעון בתחילת ההזמנה.
ב] אם מזמין חפץ מחנות שמוכרים מוצרים מוכנים, רק שאין להם את המוצר בחנות וצריכים הזמנה כדי להביאו ממקום אחר, בכה"ג אין המזמין יכול לחזור בו, שזהו דרך מקח וממכר, ובעלי החנות הם רק שליחים שלו להביא לו את המוצר שרוצה [עיין בספר משפט כהלכה עוד פרטים בזה].
בברכת הצלחה וכל טוב, שנזכה כולנו לראות הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
