בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' תסד) נשאל בשאלה זו, והשיב, דדבר זה מצוי ואי אפשר למוצא להחזיק ולשמור האבידה תמיד, ורוצה לקיים מצות עשה דהשבת אבידה, ובש"ע (חו"מ סי' רסז סכ"א) כתב במצא תפלין, כיון שהוא דבר מצוי לקנות בכל שעה, לכן שם דמיהם ורושם שוויין, ויכול להניחם ולהשתמש בהם ע"מ שישלם שוויים (או שותפות, ושכירות בחפץ ע"ש בסמ"ע). ונראה דלא רק בתפלין שעשויין למצוותם בלבד (כלשון הרמב"ם ועי' בסמ"ע ובש"ך שם) הדין כן, אלא בכל דבר שאין בו חביבות לבעליו בהשימוש בחפץ שרגיל בו, יכול לשום דמיו ולהשתמש בו אחר שהתייאש מלמצוא בעל האבידה, היינו אחר שהכריז כדין ולא באו, וצורת ההכרזה היא, שמניח מודעות בבתי כנסיות מסביב ומונח שם לכל הפחות כשבוע ימים (עי' סי' רסז ס"ג ובסמ"ע סק"ב). ולא מספיק להודיע במשטרה וכדו', כיון שאין דורשים סימנים כדין, וכשנתברר למוצא שלא באים לתבוע, שם דמיו ומניחו ומשתמש בו. ולמעשה יש לו לכתוב אצלו בפנקס מיוחד שמצא אבידה, וכן את הערך שלה. והנה היום המחירים עולים מיום ליום, ואפילו המדד שהממשלה קובעת לא מספיק לקבוע מחירו האמיתי, ונראה לענ"ד דבמקומות שהמדד עולה תמיד כמו בארץ ישראל אין תועלת לכתוב במטבע מקומי רק יש לשום כפי הדולר וכו'. ונראה פשוט דלענין הכרזה, לא מספיק מודעה בעיתון, שלא קוראים כ"כ מודעות אלו, ואף שאם הדבר שנאבד יקר לו, מספר לידידיו ומכריו שנאבד לו, ומצוי שאחד מהם יקרא את המודעה בעיתון ויודיע לו, היינו בנוסף על המודעות ששם בסביבה, מודיע גם בעיתון, ובפרט שאם האובד היה מעוברי דרכים שביקרו בסביבה שלהם, יוודע רק דרך העיתון, ע"כ כל מה דאפשר לתקן, מתקנינן. מיהו אם המודעה בעיתון עולה כסף, נראה שמדינא אין עליו חיוב להוציא הוצאות. ורק אם האבידה יקרה, ויש סיכוי טוב שיוודע ע"י העיתון וימצא האובד ויחזיר לו דמי המודעה, נראה שאז מצוותו לשלם ולפרסם במודעה, ואפילו נימא שאין חוב להוציא ממון, מ"מ כיון שסביר שיזכה בכך למצוות השבה, נראה שכדאי לו להוציא ממון למ"ע זאת, אף שאין חיוב, אבל באבידה פעוטה שאין מדקדקין לחפשו כשנאבד, נראה שמודיע בבתי כנסת ומספיק. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' קמו) שיכול לשום דמיהם אלו, ע"ש היטב. וכן בשו"ת אגרות משה (ח"ב חחו"מ סי' מה ז"ל) כתב, וכשמצא דבר שאין בו סימן ונסתפק אם הוא קודם יאוש, מחוייב לקחתו, ואחר זמן שמחוייב לטפל בו, יכול לרשום בפנקסו מה שמצא, וה"ה בדבר שיש בו סימן, ירשום כל סימנים וירשום גם שוויות האבידה אם הוא ידוע, ואם לאו, צריך לשומו בג' אנשים יודעים שומת איזה דברים כאלה ואז יכול להשתמש בו לעצמו וזה מה שיש לעשות בכל מקום שאמרינן, 'יהא מונח עד שיבוא אליהו', שממה שכתב, יוכל לברר הדבר לכשיתבקש, ע"ש. וכ"כ עוד כמה אחרונים. לכן להלכה, אם הכריז על אבידה (וצורת ההכרזה היא שמניח מודעות בבתי כנסיות מסביב, ומונח שם לכל הפחות כשבוע ימים) ואין לה תובעין, יכול להשתמש בה, ויש לו לכתוב אצלו בפנקס מיוחד שמצא אבידה וכן את הערך שלה, לכשידרש, יחזיר שוויה.
