האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קנין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא (ג) כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה. הגה: וי"א דה"ה (ד) שנים שהחליפו על כל אשר להם. וע"ל סוף סימן ר"ג וע"ל סימן רמ"א ס"ד מדין המוכר דבר שאינו מסויים.
) שנים שהחליפו. כתב הסמ"ע [ס"ק ג] דבסוף סימן ר"ג הביא הרמ"א שתי דעות בזה, ולא בא הרמ"א כאן להכריע כדברי הריב"ש, אלא רק בא לומר טעם הי"א דס"ל דלא קנה בשנים שהחליפו, משום דדמי לאומר כל מה שבבית זה מכור לך. אמנם, אפילו החולקים בשנים שהחליפו וס"ל דקנה, מודים באומר כל מה שבבית זה מכור לך דלא מהני, כיון דהמוכר יודע והלוקח אינו יודע, ולא שייך הסברא זו דאגב דבעי לקנות. והש"ך [ס"ק ג] כתב דאף בשנים שהחליפו כו"ע מודים דלא קנה אף ששניהם אינן יודעין כמ"ש בס"ק הקודם, ותרומת הדשן [סי' שי"א] שכתב בשנים שהחליפו דקנה, מיירי כשהיה קנין באופן המועיל כגון ב"ד חשוב ואינו חולק על הריב"ש [ש"ך סימן ר"ג סק"ו]. עוד כתב הסמ"ע [שם] בשנים שהחליפו וחייבו עצמם בקנס לצדקה, ואח"כ מחלו זה לזה, פטורין מהקנס, דאף דבצדקה לא שייך אסמכתא, מכל מקום כיון שבידם לקיים החליפין וליפטר מהקנס, משו"ה בידם ג"כ לומר הרי הוא כאילו החלפנו, משא"כ באחד שחירף את חבירו ונתחייב ה' זהובים, ואמר בפני הגבאים שיהיו הה' זהובים לצדקה, שוב אין בידו למחול להמחרף כמ"ש ביורה דעה סימן רנ"ח סעיף ט'. [נתה"מ ס"ק ג].
בשו"ת אגרות שמעון [או"ח ח"א סימן קנ] נשאל כיצד מתנהלת מכירת חמץ כאשר אין במכירה דבר מסויים ואין הקונה יודע אם יש שם בתיבה [בבית] תבן או זהב כלשון מרן.
ועוד דמה מועיל הפתרון של הבאר יצחק [הנ"ל בפ"ת] שכותבים כפי שישומו שלושה, דקצת יש לפקפק בזה, שהרי באינו ידוע כמה בערמה זו של חטים שבסעיף א' שקנה, פסקו הרמב"ם והשו"ע דיש להם אונאה, וא"כ אף אם היה קונה בהא דסעיף ב' בכל מה שבתיבה ובשק לא היה עדיף ממינו ידוע דרישא שהיה אונאה, ומ"מ פסקו שלא קנה אף שכיון שיהיה אונאה ממילא לא שייך לא סמכא דעתיה דהא בהכרח יהיה זה כפי השומא מצד דין אונאה. וא"כ משמע שהוא כמשחק בקוביא בעצם הקנין כיון שאינו יודע אם קונה דבר השוה רק פרוטות או שוה מאות דינרים ואף שלא יהיה לו הפסד מאיזה מין שיהיה שם דהוא עכ"פ רק מעשה שחוק בעלמא. וגם אולי היה סבור הלוקח שרק דבר קטן יש שם ולא נתכוין לקנות דבר הגדול עיין שם בש"ך סק"ב שמשמע לע"ד שכוונתו לב' הטעמים בפירוש כמשחק בקוביא שטעמים אלו שייכים גם בלא יהיה לו הפסד. ונשאר בצ"ע על דברי הבאר יצחק.
ומיהו תירץ האג"מ דכל זה הוא רק ביחיד, אבל ברבים שמכרו ע"י מורשה כפי הנהוג, שודאי יש להרבים מכל מיני החמץ בין מהזולים בין מהיקרים שלכן הוא כידוע להנכרי הלוקח שקונה מכל המינים רק שלא ידוע לו המשקל והמדה והמנין שקונה אף להרמב"ם, וכ"ש הכא שמתנים לפי המשקל והמדה והמנין שישקלו וימדדו וימנו וכפי השומא דבקיאים. ולכן טוב לפרט בשטר המכירה כל המינים כדי שידע הנכרי הלוקח איזה מינים הוא קונה ויהיה מינו ידוע, כי אולי אינו יודע איזה מינים שייכים לחמץ. אבל כשהמוכר המשלח מצוה להשליח הרב המורשה ממנו למכור א"צ שיפרט, דבשליח לא איכפת לן מה שלא ידע על איזה מין הוא שליח מחמת שיטעה באומד דעתו שיש להמוכר רק לחם ולא יי"ש דעכ"פ יועיל כשימכור מספק גם יי"ש וימצא שיש לו. עכת"ד.
אמר המוכר אני מוכר לך כל מטלטלין שבבית זה
בערך לחם כתב פתרון נוסף למי שמוכר דבר שאינו מסוים אם המוכר בתחילה "אני מוכר לך מטלטלין שבבית זה" קנה, ואין בזה בעיה של משחק בקוביא.
ואותו שאלה שייך לגבי מכירת 'מכולות' בנמל הספינות.
מצוי בין אנשי המסחר הנמצאים בנמל הספינות שכאשר מגיע 'מכולה' עם כל מיני דברים למכירה מסין או שאר ארצות, הם מבצעים מכרז על כל תכולת המכולה כמות שהיא בלי לפתוח אותה, ואפילו הבעלים בעצמם לא יודעים את הכמות או טיב הסחורה רק יודעים שמדובר בבגדים או שאר דברים ומי שאומר את המחיר הגבוה מביניהם זוכה במכרז, או שפעמים פותחים את המכולה לראות את טיב הסחורה אך לא סופרים את כמות הפרטים, וכך מבצעים את המכרז, ומי שאומר מחיר גבוה יותר זוכה.
בפ"ת [ס"ק ב] הביא דברי הש"ך שחלק על הסמ"ע וכתב דלדברי הש"ך אפילו גם המוכר אם אינו יודע מה שבבית, כגון דאיהו גופיה קנאה כך עם מה שיש בו ומכרו לאחר, ג"כ לא קנה, משא"כ לדברי הסמ"ע קנה בכה"ג מדין משחק בקוביא שהתיר הרמ"א בסימן רז' סי"ג אם שניהם לא יודעים וכמ"ש בנתיבות המשפט [שמעון"כ סק"ב] ע"ש. ועיין בתשובת חות יאיר [סי' קס"ג] שדעתו ג"כ דלא כהסמ"ע בזה.
ולפ"ז גם במוכרי המכולות עולה שלדעת הרמ"א הסמ"ע ודעימיה דמהני מכירת אנשי הנמל משא"כ לדעת הש"ך והחוות יאיר ובראשם מרן השו"ע.
לכן יש להשתמש בפתרון הנ"ל גם במכירת מכולות.
