עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מכירת עובר לת"ח

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 01.03.2021

שאלה:

שמעתי שיש סגולה למכור את העובר של אשתי למישהו שמזלו טוב כדי שיהיה בריא, זה נשמע לי כמו בדיחה, האם יש מקום לדבר כזה.

תשובה:

בספר דיני ממונות [חקת משפט] למו"ר הגר"א פרץ שליט"א דן לגבי עצה לאשה שמפלת נפלים ב"מ, שתימכור את העובר לת"ח, ואז נחשב שהעובר שייך לת"ח ובזכות זה העובר יצא בר קיימא, עיין בספר חסידים [סי' רמה].
וז"ל: דברים קרובים לזה כתובים בכף החיים [יו"ד סימן קטז ס"ק קלז], וז"ל: "מי שמתו בניו רח"ל, ילך למדינה אחרת שהמקום גורם, וכו' או ימכור את בנו לחבירו בעד שקל, או איזה דבר מאכל ויחיה".
וכן כתב בפת"ש [סימן ריב ס"ק ח], וז"ל: "עי' בתשובת חת"ס אודות אחד שמתו בניו ושוב כשהיה לו בן מוכרו לחברא קדישא בעד ה' זהובים"
והנה התבוננתי אם עצה זו של מכירת העובר חלה כמכר גמור מצד חושן משפט או שאין במכירה זו ממש מבחינה ממונית, אלא סגולה בעלמא.
ויש לדון בזה מכמה ריכשי, מצד קנין בדבר שלא בא לעולם, ומצד קנין בבן חורין, וקנין בדבר שאין בו ממש, ונפרט:
א) בשו"ע [סימן רט סעי' ד] כתב, וז"ל: "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בין במכר, בין במתנת בריא, בין במתנת שכיב מרע כיצד וכו' או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך, או נתון לך, לא אמר כלום, אפילו היתה השפחה או הפרה מעוברת לא קנה כלום", ומפורש שלא מהני מכירה בעובר, מאחר והוי קנין בדבר שלא בא לעולם, והמקור לזה מהא דכתבו תוס' [בכורות ג: ד"ה דקא] דלא שייך למכור אוזן עובר דהוי דבר שלבל"ע, וע"ע בקצוה"ח [סק"ב] ובהגהות רעק"א לשו"ע. ומעתה, לא שייך שיקנה הת"ח את העובר בקנין אמיתי שהרי אין קנין בדבר שלא בא לעולם.
אולם, נראה דכל החסרון בקנית עובר הוא דוקא כשקונה את העובר בשביל להשתמש בו לאחר לידתו, אבל כאן כיון שאין רצונו של הת"ח, לקנות את העובר בשביל שימוש לאחר לידתו, אלא רצונו דוקא להיות בעלים על העובר במצבו הנוכחי כשהוא בבטן אימו, בכה"ג חל קנין על העובר, ואין בכך חסרון של דבר שלא בא לעולם, וכעין מי שקונה כליה מאדם ומצאתי שכתב כדברינו בקהילות יעקב [בכורות סימן א].
ועפי"ז מתיישב מה שהקשו הפנ"י [קידושין סב:] והקצוה"ח [סימן רט ס"ק א] מדוע אין אדם יכול לקדש עובר, והרי קימ"ל שהקדש ואתנן, חלים על עוברין, כי המקדש עובר רצונו בעובר לכשיולד ולא במצבו הנוכחי, ולכן הוי קנין בדבר שלא בא לעולם, משא"כ גבי מקדיש עובר שכוונתו להקדישו עוד כשהוא בבטן אימו, אין חסרון של דבר שלא בא לעולם.
זאת ועוד שברמ"א [סימן רי סעי' א] מביא דיש סוברים שאדם יכול לזכות ממון לעובר. ובבאר היטב [שם ס"ק א] כתב שדעה זו סוברת שאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם. או דס"ל דעובר חשיב בא לעולם עיין במחנה אפרים [דיני דבר שלבל"ע סי' א]. והנה ישנם גם קנינים ואופנים בהם חל קנין על דבר שלא בא לעולם כגון סיטומתא, כמבואר בפת"ש [סימן רא], וכן קנין על דעת בי"ד, כמבואר בשו"ת הרשב"ש [סימן תקסז], וכן קנין על דעת רבים, כמבואר בשו"ת מים עמוקים [סימן סג].
ב) עוד יש לדון כיצד שייך להחיל קנין ממוני על עובר, והרי דין פשוט הוא שאין קנין בבן חורין, וגם העובר בן חורין ולא נוכל למוכרו בקנין גמור.
ברם, נראה שעובר נחשב כממון, כל זמן שלא יצא לאוויר העולם, והוכחה לדבר ממה שהמזיק ולדות משלם דמים, כמבואר [סימן תכא], ומאחר וחשובים כממון, מסתבר שגם יכול לחול בהם קנין.
ג) פסק השו"ע [סימן ריב סעי' א] שאין קנין חל בדבר שאין בו ממש, ולפי"ז נראה שהמוכר עובר קודם ארבעים יום, הוי קנין על דבר שאין בו ממש מאחר וקודם זמן זה, כתב הש"ך [סימן רי סק"ב] שהעובר הוא כמים בעלמא ואינו נפש, ועיי' בסמ"ע [שם סק"ב], ולאחר זמן זה, נראה שהעובר נחשב כדבר שיש בו ממש ויכול לחול בו קנין, וראה מה שכתב הרמב"ן [הובא בבה"ל סימן שלא], דעובר נמצא לפנינו רק שהדלת סגורה לפניו.
ומעתה למעשה מכירת עובר יכולה לחול בקנין גמור, אך צריך שתעשה ע"י האב ולא ע"י האם, כיון שהעוברים שייכים לאב ולא לאם כדמוכח מהא שדמי ולדות לאבא.
לסיכום: אף כי מסתבר שמכירת עובר נעשית לצורך סגולה ואין בה דין ממון, מ"מ מצאנו סימוכין לזה שיש אפשרות שחל דין קנין ממון בעובר [כמו שחל באברי אדם, וצ"ע].
ודע, כי לענ"ד, השליה וחבל הטבור שייכים לאשה, ואותם רק היא יכולה למכור, [המומחים בבתי חולים משתמשים בזה לצורך רפואי, ואם ישלמו ע"ז, הדמים שייכים לאשה]. ואחר שנולד העובר, פקע הקנין, משום שאין דמים לבין חורין. עכ"ל.
וראיתי להוסיף עוד נספח לדברי הרב בקניין עובר לת"ח, הנה הובא בפתחי חושן [פי"ט הערה א] בשם המהרי"ט שחידש דאם המוכר או הקונה הוא ת"ח מועיל קניין בדבר שלא בא לעולם, ולכן כיון שהעצה היא למכור את העובר לת"ח א"כ אין שום בעייה לפי המהרי"ט לקיים את הקניין.