בשו"ת משיב דבר [הנצי"ב מוולוז'ין חלק ג סימן יד] נשאל בהאי לישנא: אחד שהיה נודע לאדם גדול מאחיו. מכר חצי זכיותיו ומצותיו בסך גדול עשרים ושנים אלף רובל. לאיש עשיר הולך בתומו וחפץ במצותיו מאד. וקיבל המוכר מחצית הכסף ועד ששילם מחצית השני הלך לחכם גדול ושאל בחלום והשיבו לו כי אותו המוכר אינו מצוין למעלה כ"כ ואינו אלא כאחד מישראל. ואחר ששמע אותו עשיר כזה ביקש לחזור בו ותבע מעות שנתן. והמוכר תובע חציו השני. והגיעו לשאול הדין עם מי וגם אם עיקר הקנין הוא דבר שיש בו ממש.
וזת"ד: באמת אין בזה הקנין שום חלות ושעבוד כלל מכמה טעמים: חדא שהרי הוא דבר שלא בא לעולם. ואפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אין הקנין חל אלא לאחר שבא לעולם, כדאיתא בב"מ [דף סו, ב] המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו. משבא לעולם אין יכול לחזור בו דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר שיהי' המכר חל משבא בעולם וכאן אפילו לא חזר עד מותו. ואח"כ חל חלקו בעוה"ב שוב אין המכר חל לאחר מיתה, כדאיתא בב"ב [קלה, ב] שאין מכר ומתנה לאחר מיתה.
שנית, שהרי אין בזה אלא קנין דברים מה שאין בה ממשות. וכמו מוכר אויר הבית שאין בזה כלום, וכו'. ומזה הטעם קיי"ל ביו"ד [סי' רס"ד ס"א] שא"א למכור זכות חיוב מצוה. היינו שאם יש לו בן למול או ששחט וחל עליו מצות כיסוי הדם, א"א למכור אותו הזכות לאחר אלא א"כ נשבע שיתן לו הזכות א"א לחזור בו. לאפוקי מדעת שלטי הגבורים [ב"ק פ' החובל] שכתב דאדם יכול למכור המצות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש להם ערך עשרה זהובים לאחד. מיהו נראה דדוקא מועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות [פי' א"כ מוכר לו זכות מעשה המצוה וממילא יגיע לו שכרה] אבל לא במצוה שעשה [פי' דשכרה לבד ודאי א"א למכור. ומכ"ש אם מכר לו המצוה שיעשה והקונה לא עשה בעצמו ודאי הפסיד לעצמו]. ואנן קי"ל כהרא"ש דא"א למכור זכות המצוה ג"כ.
נחזור לענין דפליגי במכירת המצות היינו שמוכר זכותו שעליו שהוא יעשה. אבל אם כבר נעשה והוא מוכר השכר. ומכ"ש אם לא עשה הקונה בעצמו מה שעליו לעשות על פי זכותו פשיטא דמכירת השכר בעוה"ב אינו אלא דברים בטלים.
תדע שהרי אי מרד ותוהא על הראשונות מפסיד שכר מעשיו, כדאיתא בקידושין [ספ"א] ואי נימא דמכר מהני ללוקח למיקני שכר המוכר, אמאי מפסיד במאי שתהי המוכר. ולומר דבאמת לא מהני במאי דתהי זו גרע מן הקודמת. וכי אפשר לומר דאי שיעבד חלקו לאדם דלא מהני מדה של הקדוש ברוך הוא להפסיד שכר התוהה עה"ר אלא ודאי דכל ענין המכירה בשכר דברים בטלים המה לכו"ע.
האם אפשר למכור זכות של לימוד שכבר למד
שאלה מעניינת התעוררה בשנת תשע"א בין מנהטן לקרית-גת. השאלה הובאה לפני מרן הגאון בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל: "זה זמן רב שאנו מתעסקים בעירנו קרית-גת ומשתדלים למען הקים מקוה טהרה בתכלית הפאר וההידור. והנה נזדמנה לפנינו שאלה דלהלן, ונבקש להציג לפני רבינו (שליט"א) גופא דעובדא. ישנו יהודי זקן ושבע ימים בעיר מנהטן שבארה"ב ושמו ר' נחמן, שזה לפני קרוב לעשרים שנה קבע חברותא עם ידידו, שגם הוא בן גילו, ללמוד תלמוד ירושלמי, ובימים הקרובים עומדים לסיים אי"ה כל תלמוד ירושלמי, דף אחר דף.
וכעת בא יהודי עשיר בעל נכסים, ומששמע על חברותא זאת, חם ליבו בקרבו ולרוב התרגשותו ניגש לר' נחמן הנ"ל וביקשו שרצונו שיהיה לו גם כן חלק וזכות בלימוד הירושלמי של עשרים שנה אלו. והנה ר' נחמן שנגע לליבו בניית המקוה בקרית-גת, השיב להעשיר הנ"ל שמסכים לכך ואת הכסף יתרום עבור בניית המקוה בקרית-גת, והעשיר הסכים.
סכום התרומה יכול להגיע לחצי מליון דולר (כשליש מעלות בניית המקוה כולה), ורק עבור חלק וזכות בלימוד התורה הנ"ל הוא מסכים לכך. ועתה נפשינו בשאלתינו האם אכן יש בכלל מציאות שהעשיר יקנה חלק וזכות בלימוד הירושלמי שלמדו, שבזה התנה את תרומתו הגדולה למען המצוה החשובה של טהרת ישראל". עד כאן השאלה. וזו התשובה שהשיב מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל בעל ה'שבט הלוי':
אמנם כתב הרמ"א [יו"ד ריש סי' רמ"ו] שאין יכול למכור מה שכבר למד, אבל קרוב לשמוע שהרי על ידי לימוד ירושלמי עשרים שנה – ברור שאדם נתעלה ונתקדש ונעשה מזה חשיבות, וממילא עבודת ה' שלו מכאן ואילך מסתמא היא בבחינה יותר גבוהה, וכשיקנה את הזכות בחלק הלימוד העתידי שלו מכאן ואילך, הרי שמתווסף על זה כח העליה שבאה על ידי לימוד הירושלמי שלמד קודם לכן. והחצי מילון דולר שוים זכות זאת!".
לסיכום ודאי שיש מקום לך לקבל את כספך בחזרה, אבל יהיה קשה לך להוכיח את דבריך, בהצלחה.
