וז"ל הירושלמי (שקלים, פ"ה הלכה טז) אמרו, ר' חננא בר פפא היה מפלג מצוה בליליא. חד זמן פגע ביה רבהן דרוחתא, א"ל לא כדין אלפן רבי, "לא תשיג גבול רעך" (דברים יט, יד). א"ל, ולא כדין כתיב (משלי כא, יד) "מתן בסתר יכפה אף". והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי, ע"כ ד' הירושלמי. וז"ל הברכ"י (סי' רמז ס"ב) רבינו האר"י היה נותן צדקה לגבאי בתפילת שחרית ומנחה ולא בתפילת ערבית (וכ"כ בסי' רלה ס"א בשם גורי האר"י ז"ל. וד' רבינו האר"י הם בשער הכוונות דרוש א דתפילת ערבית דף נב ע"ב). וכתב הרב החסיד מהר"ר יעקב צמח דגם בלילה הצדקה מועלת, אך אין התיקונים והכוונות שוות. והבאתי סמוכות לזה מהירושלמי דשקלים (שם), עכ"ד (וע"ע בשערי תפילה למהר"י רקח זצ"ל עמ' קפד – קפו, ובספר בני יששכר). והנה ישנם שני פירושים בירושלמי. זה יצא ראשונה בקרבן העדה שפירש, הוה מפליג וכו', היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישן. חד זמן – פעם אחת פגע בו שר של רוחות וא"ל לא כך לימדתנו רבינו, "לא תשיג גבול רעך" ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז. "מתן בסתר יכפה אף" – ויציאתו זו כדי ליתן צדקה בסתר, ראוי הוא שיסתיר עצמו מפניו, ע"כ. וא"כ עיקר החסרון שהיה יוצא בחוץ ואפי' שהוא לחלק צדקה, עכ"פ לא הוה ליה לצאת לחוץ. ומשמע שאם היה מחלק בלא לצאת, מותר. ואשר על ידו הש'ני מרן החיד"א (סי' רלה חאו"ח ס"א) שפירש דרבהון דרוחתא קאמר לר"ח בר פפא דלילה זמן דין גמור, ולא היה לו לחלק צדקה. והשיבו שבכל עת הצדקה מועלת כדכתיב (שם) "מתן בסתר יכפה אף". ומה שאמר לו "לא תשיג גבול רעך", היינו על שהיה נותן צדקה, דהצדקה בלילה שהוא שליטת הדין, אינה צודקת. והשיבו דבכל עת מועלת. ובכך יישב שם מרן החיד"א את ד' מהר"י צמח הנ"ל דבכל עת מועלת, אבל לא בכל הזמנים וכל התיקונים שווה, ע"ש. והנה מד' החיד"א הנ"ל מתבאר דהמהר"י צמח הבין דאין כוונת רבינו האר"י ז"ל אלא שלא ליתן בלילה בכוונה שנותן ביום, אבל ליתן צדקה, בכל זמן יש תועלת. ושו"ר בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' כה) שכתב דלענין מש"כ האר"י ז"ל שלא לתת צדקה בלילה, נמנעים אפי' אחר חצות הלילה. והגם שהרב מהר"י צמח כתב דלא אמרה הרב (האר"י ז"ל) אלא לכוין הכוונה של היום, אבל כתיב (תהלים קו, ג) "עושה צדקה בכל עת" ואני עניי הבאתי לו סמך וכו' (וצ"ל שם, ברכ"י סי' רלה) ובכל זאת יש נמנעים, ע"ש. וכן בספרו כסא רחמים (אבות דר"נ, תוספות פ"ג ד"ה ובא) על המשנה ר' יהושע אומר וכו', הוא היה אומר, אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית, תן לו, כי אינך יודע אם שניהם נתקיימו בידך וכו'. שכתב, דלפי מש"כ רבינו האר"י ז"ל דאין ליתן צדקה בלילה שהוא דין גמור, לפי פשט הדברים אפשר דלאו דווקא קאמר הכא ערבית אלא ר"ל מבעוד יום וכדכתיב (קהלת יא, ו) "ולערב על תנח ידיך" דמתפרש שפיר מבעו"י. ואם נאמר שרבינו האר"י לא דיבר אלא לומר שלא יעשה כשחרית ומנחה שנותן לגזבר. אבל אם בא עני ושאל בלילה, חייב ליתן לו, אתי שפיר. והא קמ"ל דאם עני עמד לשאול בערבית, ר"ל בלילה, דחייב ליתן לו. ולפי מש"כ מהר"י צמח ז"ל דאין כוונת האר"י ז"ל אלא שלא ליתן בלילה בכוונה שנותן ביום. אבל ליתן צדקה בכל זמן, יש תועלת (וצ"ל והבאתיו בברכ"י סי' רלה) אין אנו צריכים לכל זה, ע"כ. ולפ"ז מוכח שהמהר"י צמח הבין כך בדעת האר"י ז"ל. וע"ע למרן החיד"א בספרו פתח עיניים (ב"ק טז:) שהביא את ד' המהר"י צמח דכוונת האר"י היא לענין הכוונה שמתכוין ביום. וסיים, ואין בנתינת הצדקה בלילה עבירה ולאו, רק לא נכון לעשות כן, אבל העושה, שכרו איתו, ע"ש. ועי' בספר שערי רחמים (להגאון רחמים שרים ח"ב סי' ריז) שכתב בשם רבי שאול דוויק הכהן וז"ל, הרב (האר"י ז"ל) לא אמר שאין ליתן, דלעולם הצדקה מצוה, אבל כוונתו שהפרש יש בין הצדקה דשחרית לערבית וכו', אבל בעת ערבית יען שהזמן דינים קשים, אין בנו כח להמתיק את הדינים על ידי הצדקה, משום הכי אין צורך ונחיצות ליתן, עכ"ל. וכ"כ בספר שמן ששון (סד: תפילת ערבית דרוש א) ע"ד ס' הכוונות וז"ל, ובענין הצדקה, אין צורך לתת קודם תפילת ערבית כמו בשחרית יען שהזמן דינים קשים, ודע דאין זה אלא צדקה מעצמו, אבל אם בא עני ותבע ממנו צדקה, צריך ליתן לו אפי' בלילה, עכ"ל (והביאו בשערי רחמים הנ"ל). והוא כד' הברכ"י הנ"ל דכל זה לכתחילה, אבל אם בא עני, יש ליתן לו גם לדעת האר"י ז"ל. וע"ע בספר מנורת המאור (אות קצח) שכתב, והעני שמתבייש לקבל צדקה ביום, יתננה לו בלילה, כמו שאמרו על חנן בר טובי שהיה עושה וילמדו העשירים ממנו כדגרסינן בפרק הרואה (ברכות נח:) עולא ורב חסדא הוו שקלי ואזלי אפיתחא דבי רב חנן בר טובי, איתנגיד רב חסדא ואיתנח. אמר ליה עולא, ולא סבר לה מר להא דאמר רב, אנחה שוברת חצי גופו של אדם וכו'. אמר ליה, היכי לא אתנח, ביתא דהוו קימין שתין אפייתא ביממא ובליליא ואפיין לכל מאן דצריך, ולא שקיל ידא מן כיסיה, דסבר, אדהכי והכי אתי עני בר טובים ואדמטו ליה לכסא מכסיף, ותו הוה פתיחן ליה ארבעה בבי לארבע רוחי דעלמא, דכל מאן דהוה עייל כי כפין, נפיק כי שבעי, והוה שדין ליה חיטי ושערי אבראי בשני בצורת, וכל מאן דהוה מכסיף ביממא, הוה אתי בליליא כל דהוה צריך אתי ושקיל, והשתא נפל ליה כתילא וכו', ע"ש. ובדרך אמונה להגר"ח קניבסקי (פ"ז סוף ס"ק א) כתב, שבודאי הא דנתינת צדקה ביום הוא חשוב יותר, וכמש"כ המקובלים, אולם אם נזדמן לו צדקה בלילה, יתן בלילה, ע"ש. ושו"ר שכ"כ בפתח הדביר (סי' רלה). גם בספר מעיל צדקה (להגאון החסיד רבי אליהו הכהן בעל השבט מוסר, סי' תתשמו) הביא ד' ר' חיים ויטאל שבלילה אינו זמן ראוי לצדקה וסיים וז"ל, בודאי שיהיה הכוונה שאין בלילה לרדוף לבקש מי צריך כדי לתת לו, אמנם אם יבוא עני לשאול צדקה, בודאי שנותנין לו, ואין מונעים ממנו בעבור שהוא לילה, עכ"ל ע"ש.
