מתי מותר להחזיר בגדים שקנה

פשוט שאם השתמש מחסרון ידיעה אינו יכול לחזור, דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין. באותו ענין יש לעיין אם ראה את המום והשתמש בו מחמת חוסר ברירה השתמש בחפץ מחמת שלא ידע את ההלכה שאם השתמש קנה, האם יכול להחזירו
בפ"ת [שם] הביא בשם ספר ארחות משפט [נתיב ל"ב סי' י"ז] שכתב דיש להסתפק טובא במי שרוצה להחזיר חפץ וכבר השתמש בו, אם הקונה הוא מההמונים ועמי הארץ שאינם יודעים כלל מדין דאם השתמש בו, ואינו יודע כלל מעיקר דבר זה דאסור להשתמש בו מאחר דרוצה להחזירו, אך מורה היתר לנפשיה דכל זמן שחבירו לא החזיר המעות מותר לו להשתמש בו, אבל מ"מ אינו מוחל בשום אופן, וצווח ככרוכיא שודאי רוצה לחזור.
ותירץ דלכאורה פשוט שאם השתמש מחסרון ידיעה אינו יכול לחזור, דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין. באותו ענין יש לעיין אם ראה את המום והשתמש בו מחמת חוסר ברירה
בפ"ת [שם] הביא עוד נידון בשם הארחות משפט, דאם קנה סוס ונסע עליו בדרך ובאמצע הדרך מצא בו מום, ונסע על הסוס בחזרה לעירו ובדעתו לעמוד על זה בדין תורה, אך עכ"פ הלא זה השתמש בו אחר שראה המום, האם נאמר בכזה דודאי מחל, והלא אנו רואין דודאי לא מחל אך מגודל הכרח משתמש בו, הילך ברגליו ויוליך בידיו העגלה עם המשא שעליו, וצע"ג בכל זה, עכ"ל. ותירץ הפ"ת דאם השתמש מכח אונס, לכאורה פשוט דודאי יכול לחזור, כמו באונאה יותר משיעור כדי שיראה כו' כמ"ש בסימן רכ"ז [סעיף ז'] ואם יברר שהיה לו אונס כו', ומ"מ סיים בצ"ע.
לוקח שראה מום במקח ולא השתמש בו, האם יכול להחזירו לבעלים לאחר זמן
בשו"ת דברי שמעון [חושן משפט סימן קח] למד מפשט דברי מרן הנ"ל דאם ידע במום ולא נשתמש בו יכול לחזור בו (אפילו לאחר זמן במשמע). והוכיח הדברי שמעון מתשובת מהריט"ץ [סימן קה] דחד מנייהו סגי, דהיינו שאם ראה המום אפילו לא נשתמש בו שוב אינו יכול לחזור בו, וה"ה דאם נשתמש בו אפילו עוד לא ראה את המום שאינו יכול לחזור בו ע"ש.
והביא דברי ערך השלחן [ח"מ סימן רל"ב אות ו'] שכתב וז"ל, והרב כנסת הגדולה [אות כ"ח] כתב עדיין יש לספק בדבר דאפילו נשתמש בעינן שנודע לו המום, אבל אם נודע לו המום אפילו לא נשתמש אינו יכול לחזור, ומצאתי לגדול וכו' כתב דכל שלא נשתמש בו אפילו ידע המום חוזר ע"ש. לאור האמור לעיל הסתפק הדברי שמעון מה הדין אם ראובן מכר דבר מה לשמעון ונמצא במקח מום, ועבר זמן מה מעת שמכרו עד עכשיו, וטוען שרוצה להחזירו והלוקח לא נשתמש במקח, רק המוכר טוען שמא ראה ושתק עד עכשיו, ואומר קים לי דבראה לחוד סגי, והלוקח טוען דלא ראה עד עכשיו בטענת ברי. ע"ש.
ובשו"ת דברי שלום [חושן משפט חלק ב סימן קיט] שאל בכיוצא בזה והעלה דאם קנה חפץ מחבירו ונמצא בו מום, אם שהה זמן רב לאחר שנודע לו המום, אינו יכול להחזירו לבעל החפץ, ואפילו שעדיין לא שילם למוכר הדמים (וכ"ש שאם השתמש בו דאין יכול להחזירו). אבל לפי דעת המחנה אפרים [דיני אונאה סימן ד] יכול הלוקח שמחזיק בדמים לומר קי"ל כהרמב"ם, ואם שילם הדמים יכול המוכר שהוא מוחזק לומר קי"ל כהגאון שאין יכול להחזירו. ע"ש.
קנה חפץ והשתמש בו ואח"כ נודע לו שיש בו מום ומחזירו, האם ישלם שכר שימוש
בשו"ת דברי שלום [חושן משפט חלק ב סימן קכ] הביא דברי משכנות הרועים [מערכת אלף אות נ"ב] שנסתפק מה הדין אם נשתמש במקח ולא הרגיש במום ואח"כ הוכר המום, האם חייב לשלם הלוקח למוכר שכר מה שנשתמש בו. והביא דברי המחנה אפרים [הלכות אונאה סימן ה' הובא בפ"ת הנ"ל] שכתב דאם כבר ערער על המקח ושאם נשתמש בו מצי למיהדריה ומשלם לו דמי מה שנשתמש בו, שכ"כ הריטב"א ז"ל [הובא בשיטה מקובצת ב"מ נ, ב] ע"ש. ומשמע דוקא שערער ודעתו לבטל המקח, הך חפצא לאו דידיה הוא הילכך איבעי ליה לשלומי מה שנהנה ממנו, אבל קודם שהרגיש במום דחפצא דידיה הוא ובדידיה קא משתמש יראה דאינו חייב לשלם שכר מה שנשתמש בו קודם שנודע לו המום.
אולם, הדברי שלום הקשה על דברי הריטב"א משאר ראשונים ובראשם הרמב"ם וכפי שפסק השו"ע לקמן בסעיף טו' גבי מי שקנה שדה ואכל פירות ואח"כ מצא מום בקרקע ומבטל את המקח דצריך להשיב כל הפירות שאכל, ואם הקרקע עומדת לשכירות משלם כל דמי השכירות ע"ש. מבואר מדבריו שצריך לשלם שכר שימוש אף על מה שנשתמש קודם שגילה המום ודלא כהריטב"א שהרי אם לא ישלם נמצא שעבר על איסור ריבית. וכך העלה הדברי שלום למסקנה שצריך לשלם דמי שימוש אף על מה שנשתמש לפני שגילה את המום. וכן הוא פשטות דברי הרשב"ש ז"ל [סימן תע"ו] שנשאל בזה ופסק דחייב לשלם לו שכר מה שנהנה ע"ש.
העולה מכל האמור הוא שהמוכר חפץ לחבירו והיה בו מום או אונאה בחשבון, ולא ידע הלוקח מהמום והאונאה, מחזירו לבעלים אפילו לאחר זמן רב, ואפילו שהשתמש בו קודם שנודע לו מהמום, וישלם שכר השימוש שנהנה מהחפץ.
וצ"ע במה דברים אמורים, דאם ראובן קנה רכב ישן משמעון בסך 10.000 $ ולאחר כמה חודשים מצא ראובן מום ברכב באופן שיש ביטול מקח, ומעתה כשרוצה להשיב לשמעון את הרכב, שמעון דורש ממנו שישלם שכירות רכב על כל אותם חודשים שנהנה מהרכב (מדובר באופן ששמעון לא ידע מהמום בשעה שמכר את הרכב, המום נעלם אף ממנו) היעלה על הדעת שראובן ישלם סך כסף הדומה למחיר הרכב רק על השכירות, הרי שכירות רכב (אפילו רכב ישן) לכמה חודשים יכול להגיע לסכום כסף של כמה אלפי שקלים אפילו אם נשום זאת עפ"י המחיר המצוי בשוק הפחות ביותר. וצ"ע.
נמצא מום במקח, האם הוא חייב בחיובי שמירה עד שיחזירנו למוכר
בשו"ת דברי שלום [חושן משפט חלק ב סימן קכא] העלה דאם נמצא מום במקח ולא יכל להודיע למוכר שיש מום במקח ונגנב או נאבד (ואפילו קודם שנודע המום), דעת הראב"ד ורבנו פרץ דאפ"ה נעשה שומר חינם אם לא שילם כסף למוכר, ואם שילם הוי שומר שכר. ולדעת הריטב"א ומסתמות התוס' שאם הכסף ביד המוכר הוי שומר חינם, ולהריטב"א נראה לומר שגם בלא שילם הוי ש"ח. ובדעת הרמב"ם, הטור והשו"ע סובר הב"ח דהוי שומר שכר ואין חילוק בין שילם למוכר או לא, וכן דעת הלבוש. ואילו המחנה אפרים סובר דהרמב"ם ס"ל כהראב"ד והר"פ דדוקא כשהכסף ביד המוכר הוי ש"ש, אבל אם הכסף בידו הוי ש"ח. ולעניין דינא אין להוציא מהמוחזק כיון שלא נפקא מפלוגתא, אבל אם שילם למוכר חייב בפשיעה, ואפילו חזר ותפס מהמוכר, מוציאין מידו. ע"ש.
קנה חולצה ולבש אותה למשך זמן ואח"כ התגלה בה מום האם צריך לשלם דמי שימוש
בפת"ח [פי"ג הערה כ] הסתפק מה הדין במי שקנה בגד ולבש אותו במשך תקופה והתגלה בו מום שהיה מתחילה האם צריך לשלם שכר שימוש, והעלה הפת"ח דלא דמי לקרקע או שאר כלים שהדרך לשכור אותם וסו"ס נהנה השוכר, משא"כ בבגד דהיה יכול ללבוש בגד אחר ולא מסתברא שישלם דמי שימוש בכה"ג. עכ"ל.
ויש להעיר דהא אם מדובר בבגד מיוחד או באיזה חליפה חדשה, הרי שבוודאי הלוקח נהנה בשימוש ולא יכל ללבוש בגד אחר דומה לזה שקנה כיון שאין זה בגד כשאר בגדים פשוטים שיש לו בביתו. ויתכן שרק לזה התכוין הפת"ח. ואכתי יש לעיין שהרי בתשובת הרשב"ש [שם] מבואר להדיא שצריך לשלם על שכר הנאת הבגד שלבש ולא אמרינן שיכל ללבוש בגד אחר.