הנה הדבר ברור שכאן הוא מקפיד שלא יהיו מים בלועים בכיפה ויש חשש שמא יסחוט את הכיפה וכמבואר ברמ"א (סי' שא סמ"ו) שבגדים השרויים במים מרובים (ולא מועטים שאין חשש שמא יסחוט. מ"ב שם ס"ק קעא) אסור לטלטלם, שמא יבוא לידי סחיטה ויעבור על איסור מלבן (רמב"ם פ"ט מהלכות שבת הלכה יא), והוא שמקפיד על מימיו. וביאר המ"ב (שם ס"ק קעב) היינו שאין רוצה שיהיה בהם מים. ומקורו ברוך מהמשנה בשבת (קמז.). וכ"כ כמה פוסקים. וכ"פ בילקו"י (שבת ח"ב עמ' סד). ובכיפה בודאי לא רוצה שיהיה בה מים, לכן אסור להרימה, גזירה שמא יסחוט. ורק אם מרימה ע"י שני בני אדם מותר כמבואר במשנה (שם) ובתוס' (שם) [וכ"פ בלוית חן (עמ' מה), ובשש"כ (ח"א פט"ו הע' נג) ובילקו"י (שם). ובשש"כ (הע' מח שם) כתב שגם אם לא נרטב כל הבגד, אסור לטלטלו אם החלק שנרטב הוא ניכר וחשוב בבגד. ואין לחשוש לבזיון הכיפה שאין בגופה קדושה. ולכן מותר לזרקה לאשפה ואין צורך לגנזה כמבואר בספר גנזי הקודש (עמ' קצט) בשם הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי שליט"א. אלא שיש לדון אם היה קורה כן בשעת מעשה, כגון אדם שהלך בשבת ונפלה כיפתו בתוך שלולית של מים ונספגה במים מרובים האם אפשר להרימה. והספק הוא מכיון שהמ"ב (סי' שא ס"ק קסב) כתב על דברי הש"ע (שם סמ"ה) שמי שנשרו כליו במים, הולך בהם ואינו חושש, שמא יבוא לידי סחיטה, שלא אסרו על האדם הבגדים שלובש אותן, שאף אם נשרו בגדיו לבד כשלא היה לבוש בהם, מותר לו ללובשו לכתחילה והיינו שאין לו בגדים אחרים, ע"כ. ועי' שם בשער הציון (ס"ק רג). ואם כן לכאורה ה"ה כאן שאין לו כיפה, יהיה מותר לטלטל. ואמנם יש להסתפק אם דין הכיפה כשאר בגדים או שמא יש לומר שאין דין הכיפה כדין בגד. ובפרט שיכול לשים את ידו או בית היד של השרוול שלו על ראשו (כמו שכתב הב"ח בסי' צא והו"ד במ"ב סי' צא ס"ק י דחשיב שפיר כיסוי) וללכת כך עד ביתו וחשיב כאילו יש לו בגדים אחרים, ויש לעיין]. הלכך למעשה, בשאלה שלפנינו יש להשיב שאסור לטלטל את הכיפה. ואם אוחז אותה על ידי שני בני אדם, מותר. ואם נספגה במים מועטים (היינו באופן שלא מקפיד כלל על הרטיבות שבכיפה) מותר לטלטלה, כי אין חשש שיבוא לסוחטה.
