עדים שראו את החופה דרת המצלמה

נחלקו הראשונים אם בקידושין ידיעה בלא ראיה מועילה, הרשב"א [סימן תשפ ואלף קצג] כתב שאין מועיל כלום. והמרדכי בקידושין [פ"ג רמז תקלא] כתב שאם עד רואה דבר מוכיח ונראה, יכול להעיד ונדון כאילו ראה גוף המעשה, כדאמרינן הן הן עדי יחוד, הן הן עידי ביאה, ואמרינן בכ"מ במנאפי' עד שיראה כדרך המנאפי'. הרי שאין צריך ראיה ברורה.

והרמ"א [אה"ע סימן מב סעיף ד] פסק כדעת הרשב"א וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אף על פי ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני, ואחר כך יצא מתחת ידה, אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש, ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות.

והבית שמואל [ס"ק יב] הביא את דברי המרדכי וכתב שלפי מה שכתב השו"ע [חו"מ סימן צ ס"ז] בשם הרמ"ה שדיני ממונות מתקיים בידיעה בלא ראיה, לפי זה י"ל שגם בקידושין מהני ידיעה בלא ראיה, וס"ל כהמרדכי כי לענין דרישה וחקירה, קיי"ל שקידושין דומה לדיני ממונות.

ובספר המקנה [על השו"ע] כתב שאין מחלוקת בין הרשב"א למרדכי, שהרשב"א מיירי באופן שיש להסתפק שנתן לה במתנה, והמרדכי מיירי באומדנא דמוכח, כגון שעמדו אצל המקדש והמתקדשת וראו הטבעת בידו, ושמעו שאמר הרי את מקודשת לי, אלא שהעלימו עין בשעת נתינה ומיד ראו הטבעת בידה.

כיוצא בזה כתב האבני מילואים [ס"ק ח] שאף לדעת הרשב"א ידיעה ברורה מהני, דאם לא כן, אמאי מועיל עדי יחוד, אכתי אין ראיה, אלא ע"כ דגם לרשב"א מהני ידיעה בלא ראיה, אלא דס"ל דכל שלא ראו הנתינה אפילו ידיעה ליכא, דיכול להיות שלא הגיע לידה.

אולם התומים [סימן צ ס"ק יד] כתב דלכן מהני בדיני ממונות ידיעה בעדים אף שלא ראו, כיון שלא איברי סהדי אלא לשיקרא, ואם כן פשיטא דידיעה סגי, דהוה כאנן סהדי שהוא אמת, משא"כ בקידושין הקדש בלי עדים גזירת מלך שאין קידושין חלים כלל, כי הצריכה התורה שני עדים, ואם כן מה בכך דהיה ידיעה, מ"מ אין כאן עדים, עיין שם.

ובתשובות חות יאיר [סי' י"ט] כתב שדוקא בנידון דהרשב"א שם שב' עדים היו עומדין אחורי הגדר ושמעו לשון הקדושין שקידש את פלונית באתרוג ולא ראו הנתינה דאע"פ שאח"כ יוצא האתרוג מתחת ידה אינן קדושין דמאן לימא לן שנתן לה בשעת אמירה דילמא זמן מה בתר הכי יותר מכדי דבור או לא נתן כלל בידה רק הניחו ולקחה וכה"ג אנפי טובא כו'. משא"כ בחופה הנעשית לפני קהל ועדה נ"ל דסגי בשמיעה להיות עד נאמן אם היא יוצאת וטבעת קידושין בידה כו' ע"ש. ועפ"ז מ"ש הב"ש [ס"ק י"ב] דהמרדכי פ' האומר פליג על הרשב"א י"ל דלא פליג, רק המרדכי מיירי באופן שאין שום ספק והוי כעדי יחוד עב"ש [ס"ק י"ג].

והאריכו האחרונים בביאור שני הצדדים, והעלה הגר"י זילברשטיין שליט"א [חשוקי חמד] דלא גרע מידיעה ברורה בלא ראיה, ולשיטות שזה מועיל, א"כ האשה מקודשת, ולכן כיון שיש בזה מחלוקת יש לו לקדשה שנית בפני עדים, ואם לא היה אלא קידושין אלו ואינו רוצה לקדשה שנית, נראה שהיא צריכה גט מספק. וכן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שאין מועיל קידושין שנראו ע"י מצלמה כלל שאין זה אלא אומדנא ולא ראיית עדים. ולכאורה יש לעיין מדוע אין זו ראייה ממשית אם רואים העדים דרך המצלמה בשידור 'חי' דנראה יותר מסתם אומדנא וצ"ע.