עוזרת גויה בבית

בכללות כל מלאכה שאסור ליהודי לעשות, אסור לומר לעוזרת לעשות בשבת והוא הדין ליום טוב. אמנם מלאכות שהעוזרת עושה להקל מעצמה את טורח העבודה מותר, דהיינו אסור לנו לומר לה לרחוץ כלים ע"י מדיח כלים חשמלי, אמנם אם אתם אומרים לה לרחוץ כלים והיא עושה מעצמה ע"י מדיח כלים הדבר מותר שאינה עושה זאת לטובתכם והנאתכם אלא להנאתה ולהקל מעל עצמה. וכן אם אומרים לה להביא דבר מאכל מהמטבח והיא מדליקה את האור עבור עצמה מותר מכיון שלא אמרנו לה להדליק את האור עבורנו. וכן על זה הדרך. וישנם עוד פרטים רבים וצריכים ללמוד.

מקור: אומר רבנו הרמב"ם [הלכות שבת פרק ו הלכה א]. וז"ל: אסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת אע"פ שאינו מצווה על השבת ואע"פ שאמר לו מקודם השבת ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת, ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.

אולם רש"י כתב [עבודה זרה טו, א] שאמירה לעכו"ם אסורה משום "ודבר דבר" ובמקום אחר [שבת קנג, א] כתב משום שנכרי המחלל שבת בציווי של ישראל נחשב כשלוחו של ישראל. וביאר דבריו בספר ערוך השולחן [ס"ד] שלמרות שקי"ל שאין שליחות לעכו"ם מ"מ לחומרא יש שליחות.

ונפקא מינה בין שתי הטעמים שלדברי רש"י [במסכת ע"ז] אם הישראל יאמר לנכרי לפני השבת לעשות לו מלאכה בשבת יהיה מותר, ואילו לרמב"ם יהיה אסור, שסוף סוף השבת תהיה קלה בעיניו. וכן לטעמו השני של רש"י [במסכת שבת] יהיה אסור לומר לנכרי קודם השבת לעשות מלאכה בשבת שגם זה בגדר שליחות. אבל אם יאמר לנכרי בשבת לעשות מלאכה בשבילו לאחר השבת יהיה מותר. עוד נמצא דלשיטתו של רש"י דהוא משום שליחות יתכן ואמירה לעכו"ם בשבת הוא איסור תורה כ"כ רבנו הב"י בסימן רמד' בשם הסמ"ג שהסתפק בדבר. וכן משמע ברמב"ן בפרשת בא שלשיטת רש"י אמירה לעכו"ם היא איסור תורה. אולם מכל הפוסקים לא משמע כן, אלא שאין אמירה זו אסורה אלא מדרבנן וכן הלכה. ע"כ כתב בשו"ת אבני נזר [או"ח סי' מג' ס"ק ו'] שצריכים אנו לשתי הטעמים.

ע"כ כל מלאכה שאסור לנו לעשות, אסור לנו לומר לעכו"ם שיעשה בעדנו בין שנאמר לו בשבת ובין שנאמר לו קודם השבת שיעשה בשבת ובין שנאמר לו בשבת שיעשה אחר השבת וכן הלכה רווחת בישראל. מיהו אם הנכרי עושה דבר מה להקל על עצמו את המלאכה שלא בציויו של ישראל הדבר מותר בפרט שנעשה בתוך ביתו של ישראל בהצנע. כ"כ בילקוט יוסף [קצוש"ע אורח חיים סימן שז – דין אמירה לגוי בשבת].