הנה בשו"ת נודע ביהודה [תניינא יו"ד סימן קמז] כתב דשבועה שייך ע"י שליח הואיל ואיתא בתנאי. (דכלל הוא בכתובות עד, א דכל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן, תנאה דאפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם הוי תנאיה תנאה, דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם לא הוי תנאה. ופרש"י – כי התם שהרי שמעון צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של שמעון ונתנה להם וכו').
ושם בתשובה הקשה חכ"א לבעל השיבת ציון מתשובת מהר"י מטראני [חלק א' סימן קכ"ז בד"ה מיהו אין הדברים כו'] שכתב שם לפסק הלכה שאין אדם יכול לעשות שליח שיקדיש איזה דבר להקדש דדיבור של הקדש מילי נינהו ולא מימסרן לשליח. ומזה מוכח דגם שבועה ליתא על ידי שליח מטעם דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח.
והשיב לו בעל השיבת ציון (בנו של הנוב"י) דהנה מלבד דאם אמר 'אמרו' לפלוני מהני שליחות (ועיין בח"מ סימן רמ"ד ובסמ"ע ס"ק ו' ובש"ך שם ואפילו גבי גט יש מגדולי הפוסקים דכשר אם אמר בפירוש 'אמרו' לפלוני שיכתוב גט, ועיין במ"מ פ"ג מהלכות גרושין ובב"ש סימן ק"ך ס"ק ז' ובח"מ שם), הרי יש כמה פוסקים דלא אמרינן מילי לא מימסרי לשליח אלא היכא שאינו מפרש שעושה השליח למילי אבל אם אמר בפירוש שיהיה שלוחו למילי שפיר הוי שליחות אף למילי, וא"כ כשעושה השליח בפירוש שישבע בעבורו לא שייך לומר להני פוסקים דלא חל השליחות.
ועוד דחה השיבת ציון את דברי המהרי"ט בהאי לישנא: במחילת כבודו דברי שגגה הן. ומאד אני תמה על גדול כמותו איך פלטה קולמוסו שגיאה כזה. דמה דאמרינן ומילי לא מימסרן לשליח היינו שאין השליח יכול לעשות שליח אחר במקומו, כן מפורש ברש"י במסכת גיטין דף כ"ט ע"א בד"ה רבא אמר דלא משוי שליח שלא מסר להם אלא דברים ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר עכ"ל ע"ש.
הרי דכל זה הוא לענין שאין השליח יכול למסור הדברים לשליח אחר וכן בסוגיא דגיטין דף ס"ו כל השקלא וטריא אם שליח יכול למסור לסופר אחר או לעדים אחרים לחותמן אבל מיד המשלח בעצמו יכול למסור דברים לשליח. ופשוט הוא שאם אמר לשלוחו צא והקדיש דבר עבורי, שהשליח יכול להקדיש דקי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו רק אם זה השליח יכול לעשות שליח שני שיקדיש עבור פלוני זה תליא אם מילי מימסרן לשליח, אבל השליח ראשון יכול להיות גם לדברים בעלמא.
ולא ידעתי איך נעלם מהגאון מהר"י מטראני אשר נהירין ליה כל שבילי דש"ס סוגיא דנדרים דף ע"ב וסוגיא דנזיר דף י"ב ע"ב דאומר לאפוטרופוס כל הנדרים שתדור אשתי כו' הפר לה, דסובר רבי יונתן דיכול להפר דשלוחו של אדם כמותו, ואף ר' יאשיה דפליג היינו מדמיעט קרא "אישה יפרנו", אבל אי לאו קרא הוה מצי להפר ע"ש בגמרא. הרי מפורש דבעל יכול למסור דברים לשלוחו דהא הך הפרה הוא רק מילי כמו הקדש ואפ"ה מצי לשויה שליח להפר לאשתו. עכ"ל. ובשו"ת להורות נתן [חלק ה סימן עה] הביא שגם בספר בתי כהונה [בית ועד סי' כ"ד], והובא גם בברכי יוסף [או"ח סי' תל"ד אות ה'] שתמה על המהרי"ט כנ"ל. מיהו הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל תמה על השיבת ציון בהשגתו על המהרי"ט מדברי רש"י הנ"ל, וכתב דלא היא, ובודאי הפשט הוא כדברי המהרי"ט.
וסיים דמצא בחידושי זקינו הגרע"א ז"ל [גיטין לב, א] שהביא מספר בית מאיר [אהע"ז סי' ק"כ ס"ד], שרצה להוכיח דמהני שליחות במילי דלא כמהרי"ט מהא דגט ומתנה גופא נמי אינו אלא מילי והם כותבים ונותנים, וכתב עליו הגרע"א דבמחכ"ת זה אינו, דאף שהבעל אינו מוסר דבר להשליח רק מצוהו לכתוב או ליתן גט, מכל מקום הרי מצווהו לעשות מעשה, אבל אם מצווהו לעשות מילי בעלמא לא מהני עכ"ד.
ושו"ר לבעל ערוך השולחן [יו"ד סימן רנח] שכתב דצדקו דבריו של המהרי"ט והדין דין אמת דהנה כל מיני הקדשות וצדקות הם חלק מחלקי נדרים כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים ריש הל' נדרים, וכבר כתב רבינו הב"י בא"ח [סוף סי' תל"ד] שאינו יכול לידור ע"י שליח ע"ש. וא"כ ממילא נמי שאינו יכול להקדיש ע"י שליח, וודאי אם אמר קח מממוני כך וכך ותן לצדקה או קח חפץ פלוני ותתנהו להקדש או לבהכ"נ עושהו שליח על הממון והחפץ, אבל אם אומר נדור בעדי לצדקה או תקדיש בעדי להקדש אין זה כלום, וזה שכתב מילי לא ממסרן לשליח כוונתו מילי דהקדש וצדקה לא ממסרן לשליח, וזה וודאי כן הוא עכת"ד.
עולה מכל האמור – דלדעת הנוב"י והשיבת ציון ודעימיה, יכול אדם למנות שליח לשבועה או נדר וה"ה להקדיש דבר עבורו, ולא אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח. ואילו דעת המהרי"ט, רעק"א ושו"ת להורות נתן וערוה"ש, אין אדם יכול למנות שליח לכל האמור דהוי מילי, ורק באופן שמצוה לעשות מעשה בפועל שייך שליחות. ולכן צריך לנדור איזה סכום שאתה רוצה להביהכ"נ ולהגיד לחברך לקנות העליה מתוך הסכום הזה.
